חטא הרבים מתוך אחדות

הרב דב קדרון

בבא קמא נב ע"א

משכוכית, היא הבהמה המהלכת בראש העדר וכל העדר הולך אחריה, ועל פי סוגיית הגמרא פוסק הרמב"ם (מכירה ב,ז) שמסירת בהמה זו נחשבת כמי שאמר לו המוכר לקונה: לך משוך וקנה.

אם המשכוכית תועה או טועה בדרך אז בדרך כלל כל העדר הולך אחריה, כי כל העדר הולך ביחד באחדות. כך כשהקב"ה כועס על עמו הוא ממנה להם מנהיג עיוור שמוליך אותם לאיבוד.

אולם היו תקופות שהמצב של עם ישראל היה גרוע יותר. כך מסביר האלשיך הק' את הפסוק בישעיהו (נג, ו): "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ", שאילו היה רק המנהיג תועה ושאר העם מאוחד וכולם תועים בגללו, זה עוד היה מצב טוב, כי כאשר יש אחדות בעם ישראל יש לזה יתרון גדול מאוד, אבל היו בעם ישראל שני חסרונות גדולים, שלא רק המנהיג היה תועה, אלא גם כל אחד ואחד בפני עצמו תעה בדרכו, לא על ידי אחדות אלא על ידי פירוד, כי איש לדרכו פנינו.

הנביא מתאר את חסדו הגדול של הקב"ה אלינו, כי אחר שתעינו בפירוד היה ראוי שגם העונש יהיה בדרך נפרד, לכל אחד ואחד, כי כל אחד בעוונו הנפרד בורא קטגור אחד הפוגע בו לייסרו, אולם ה' לא הביט בזה, כי אם כלל אותנו כאחד, וחשב עוון כולנו יחד והעניש את הצדיק בעוון כולנו לסבול את הכל, מתוך רחמים על הכלל.