צדיקים נמצאים בהיכל המלך
הרב דב קדרון
בבא קמא נ ע"א
הפסוק (תהלים נ, ג): "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד" מלמד שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.
בעל ספר פנים יפות (ויקרא יט, ד) מסביר את הכלל הזה על פי דברי הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב) המובאים בהגהת הרמ"א (או"ח א,א):
שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד.
מכיוון שהצדיקים הגדולים נחשבים כמצויים תמיד לפני המלך, מובן מדוע הוא מדקדק איתם יותר, כי בהיות אדם בהיכל ה' אם יפנה מחשבתו מיראתו נחשב לו לעון. הוא מוסיף ששמע לפרש כך את הפסוק (תהלים לב, ב): "אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן", דהיינו: אשרי אדם שהגיע לדרגה הזו שכאשר "לא יחשוב ה'", שיפנה את מחשבתו מכך שהוא עומד לפני ה' – ייחשב לו הדבר לעוון.
