פקחות של שור ואדם / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא קמא נד ע"ב
והתניא: נפל לתוכו שור בן דעת - פטור! אלא אמר רבא: שור והוא חרש, שור והוא שוטה, שור והוא קטן דוקא, אבל שור והוא פקח - פטור, מאי טעמא? דבעי ליה עיוני ומיזל.
הדיון העולה מתוך דברי הסוגיה שלנו מציף שאלות יסוד במהותו של האדם. באופן פרדוכסלי יש נסיון בתוך הסוגיה למשוך לכיוון שההגדרה 'פקח' יכולה לחול רק על אדם, ואילו ביחס לשור לא שייכת הגדרה כזו. אולם המסקנה היא שהגדרה זו שייכת גם לשור, מה שממילא מעלה את השאלה: אם שור יכול להיות פקח, דבר שלכאורה תלוי בקיומו של שכל, היכן עובר ההבדל המהותי שבינו ובין האדם שכל מעלתו היא בהיותו 'יצור שכלי'?
על שאלה זו עונה רבי חיים מטשרנוביץ (באר מים חיים, ויקרא ד"ה "ואפשר לזה"), כשהוא מתבסס על הפיוט הנאמר בראש השנה: "אמת אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם".
עניינו של האדם, מסביר רבי חיים, הוא בשר ודם, היינו חומריות צרופה. שכן ה'בשר' הוא המייצג של החומריות, ואילו הדם הוא הכבד, כי הכבד כולו דם (חולין קט, וברש"י שם), והכבד מייצג את התאוות. אם כך יוצא שעניינו של האדם הוא חומריות ותאוות, ולולי ה' עוזר לו ונוטע בו כוחות אלוקיים שירימו אותו אל על, הרי הוא כבהמה לכל דבר ועניין.
אלא שבנקודה זו ניתן לטעון: והרי לבהמה אין שכל!? ואם כך אין התאוות של האדם דומות לשל הבהמה!?
על כך ממשיך רבי חיים ואומר, שגם לבהמה יש שכל. השכל של הבהמה מכונה בשם 'השכל הגלוי', משום שהוא משמש אותה בכדי להדריך היכן ללכת, ממה להזהר, איך להתקדם וכו', ובעצם הוא כלי לאינסטינקטים שלה.
אולם האדם התברך מעבר לשכל הגלוי גם ב'שכל הנעלם', שכל שמסוגל לחשוב בערכים רוחניים, שתואמים את המהות האלוקית שמפעמת בקרבו, ואת זה אין לבהמה.
אם כך, יוצא שאכן יכול להיות שור בר דעת ופקח, בתחום השכל הגלוי. אולם פקחות כזו היא כאין וכאפס כלפי הפקחות שיכול האדם להגיע אליה עם השכל הנעלם שיש בו, שכל בו בכדי לגבור על האינסטינקטים ולכוון את האדם בדרך האלוקית, העל טבעית.
ממילא כל מה שנותר לאדם הוא לעשות שימוש נכון במשאב האלוקי הנדיר שיש בקרבו ולהיות פקח, אבל עם השכל הנעלם.
