מכה אביו או אמו
שבועות כז ע"א
"תניא: (ויקרא כ, ט) {כִּי} אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ {מוֹת יוּמָת} - אין לי אלא אביו ואמו; אביו ולא אמו, אמו ולא אביו מנין? ת"ל: (המשך הפסוק) אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל {דָּמָיו בּוֹ} - אביו קלל, אמו קלל, דברי ר' יאשיה.
ר' יונתן אומר: משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו".
כך הביאה הגמרא בחמישה מקומות.
וקשה, הניחא בקללה, למד ר' יאשיה מסוף הפסוק. אבל מה יעשה עם הכתוב בשמות כא, טו וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת, מניין שהמכה אחד מהם חייב?
על כך דרשו במכילתא:
"ומכה אביו ואמו, אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מנין?
הרי אתה דן: הואיל והמכה חייב והמקלל חייב, מה המקלל אחד אחד בפני עצמו, אף המכה אחד אחד בפני עצמו.
לא! אם אמרת במקלל שהוא חייב על המתים כחיים, לפיכך הוא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו, תאמר במכה שאינו חייב על המתים כחיים, לפיכך אינו חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו!
שאין ת"ל ומכה אביו ואמו אלא אפילו אחד מהן,
- דברי רבי יאשיה (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה ה)".
ועדיין צריך ביאור - מהו הלימוד למסקנה?
ונראה שהדרשה היא מתוספת ו' החיבור של ומכה. ונסמך על הכתוב שלפני כן - וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת: ס וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת:
לאמר: הפסוק הראשון עוסק במכה רעהו - בלשון יחיד. וממשיך הכתוב - ומכה אביו ואמו - אם הכה את אביו או אמו - אדם יחיד, כעין הפסוק הראשון - מות יומת, ואפילו בלא הריגה.
וכתב בספר יראים סימן קעז [דפוס ישן -נט]:
"מכה אביו ואמו... אביו בלא אמו... ולר' יאשיה [דילפינן] ליה מקללה, ובקללה פירשנוה למעלה".
וקשה, הרי סברה זו דילפינן מכה ממקלל במה מצינו נדחתה במכילתא!
ואפשר שפירש את המכילתא שלא למדו מהפסוק שלפניו, אלא ממקלל המוזכר לאחר שני פסוקים - (שמות כא, יז) וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וכמאן דאמר במסכת ראש השנה דף ט ע"ב, ובמסכת זבחים דף כד ע"ב: "מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, ולאחריו". והפירוש, שכשם שנדרש לפני פניו, כך נדרש לאחריו - אפילו שני פסוקים לאחריו. כלשון שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן ריד: "...וזה כמו מקרא נדרש לפניו ולאחרי אחריו, כמו לפניו ולפני פניו".
