שינוי פנימי מביא להישג חיצוני

הרב דב קדרון

בבא קמא לז ע"ב

נאמר בתורה לגבי החיוב של בעל השור הנוגח לשלם (שמות כא, לה): "וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ", ומכאן למדו ששור של יהודי שנגח שור של גוי – פטור, כי הגוי לא נקרא "רעהו".

הקשה על כך הגר"א ממה שנאמר לבני ישראל במצרים (שמות יא, ב): "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב", ושם לכאורה הכוונה ב"רעהו" היא למצרי. עוד קשה, מדוע כתוב שם "דבר נא", ופירש רש"י: "אין נא אלא לשון בקשה", למה היה צריך לבקש לרכוש הון ושלל רב.

והסביר (קול אליהו שמות פרשת בא אות נו) שלא היה ביכולתם של ישראל לגרום למצרים להשאילם בלי שיכופו את יצרם קודם לעשות חסד איש עם רעהו, ורק אז ההשפעה של החסד שעשו זה עם זה תגרום לכך ש"עולם חסד יבנה", ועל ידי זה "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים". לפי זה המילה "רעהו" אכן מתייחסת לישראל, לכן גם מובן מדוע שייך בזה לשון בקשה.

הרבה פעמים כשאדם רוצה להשיג משהו מבחוץ, הדרך להשיג זאת עוברת אצלו פנימה, כי לפעמים במצבו הנוכחי אינו ראוי לקבלת אותו דבר, ואם יעבוד על עצמו ויגיע לדרגה שיהא ראוי לקבלת אותו דבר – אז יבוא אליו גם הטוב מבחוץ.