דרגת האדם משפיעה על בהמתו
הרב דב קדרון
בבא קמא לה ע"א
בגמרא נאמר שיכול להיות שור פיקח, כגון שור שיש לו מכה בגבו, ורוצה לשרוף גדיש כדי שיוכל להתחכך באפר במקום הנשיכה, שור שסבל מכאבים בשיניים, דחף ברגליו את כיסוי הכלי שהשכר בתוכו, שתה מהשיכר ונרפא מכאב שיניו.
במסכת חולין (ז,א) מסופר שחמורו של רבי פינחס בן יאיר ידע להבחין בין שעורים מעושרות לבין שעורים שלא היו מעושרות, וכך נאמר גם במדרש (שמות רבה מ"ח ג') לגבי החכמים שנבחרו לעשות את מלאכת המשכן: "אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה", שאפילו בהמות היו מתחכמות, וביאר החתם סופר (תורת משה שמות לו,א) שמתוך החכמה שניתנה בבהמות היה ניכר שהשי"ת הוא שנתן בחכמים את חכמתם ולא היה זה מטבעם, שע"י שנתחדש בבהמתם חכמה כחמורו של רבי פנחס בן יאיר, מזה ניכר כי נתן ה' חכמה ותבונה "בהמה", ע"י בהמה ניכר זה.
כלומר: חוכמת הבהמה תלויה בדרגתו הרוחנית של בעליה.
כך כתב רבי יהודה הלוי בשירו המשבח את מעלותיה של ציון: "בך כל בהמה ועוף חכמו, עדי כחמור היה לפנים לבן יאיר חמוריך", וכותב בעל עלי תמר (מסכת שקלים פרק ה הלכה א) שמדבריו אלו משמע שלשיא כזה ניתן להגיע רק בארץ ישראל, לכן הזכיר זאת כחלק משבח הארץ. כלומר: אווירה של ארץ ישראל מחכים לא רק את בני האדם, אלא גם את הבהמות, בזכות בעליהן.
