טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כחיזרא בגבבא דעמרא – חזרן
"רב נחמן בר יצחק אמר: לעת מצא זו מיתה, שנאמר למות תוצאות. תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן אסכרא, ניחא שבכלן נשיקה. אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי: כפיטורי בפי ושט. נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא וכו'" (ברכות, ח ע"א).
פירוש: רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר "לְעֵת מְצא" זוֹ מִיתָה, שראוי לאדם להתפלל "לעת מצוא", כשמוצא אותו המוות, שתהא יציאתו מן העולם בשלוה, וכפי שֶׁנֶּאֱמַר: "לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת" (תהלים סח, כא), והריהו מפרש "תוצאות" ו"מצוא" כמלים בעלות משמעות זהה. ומעין זה תַּנְיָא נַמִי הָכִי [שנויה ברייתא גם כן כך]: תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשָׁה מִינֵי מִיתָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת", ו"תּוֹצָאוֹת" בְּגִימַטְרִיָּא הָכִי הָווּ [כך הם], תשע מאות ושלוש. ומבואר כי קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן, בכל דרכי המיתה המיתה במחלת האַסְכָּרָא, נִיחָא [נוחה] שֶׁבְּכֻלָּן מיתת נְשִׁיקָה. אַסְכָּרָא דָּמְיָא כְּחִיזְרָא בִּגְבָבָא דְּעַמְרָא דְּלַאֲחוֹרֵי נָשְׁרָא [דומה כקוץ בגיזת צמר שלאחור היא נושרת], שעם הקוץ הנמשך החוצה נקרע גם הצמר עצמו, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי [ויש שאומרים] שהיא כְּפִיטוּרֵי [כחבלים] בְּפִי וֵשֶׁט, הנכנסים בדוחק ושמשיכתם גורמת יסורים. ואילו מיתת נְשִׁיקָה דָּמְיָא כְּמִשְׁחַל בִּנִּיתָא מֵחֶלְבָּא [דומה כהוצאת שערה מחלב]. ויש לאדם להתפלל שלא תהא מיתתו קשה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חזרן (במבוק) שם באנגלית: Bamboo שם מדעי: Bambuseae
שם נרדף במקורות: חיזרא
נושא מרכזי: מהו החיזרן?
מלאכת פיענוח זהותם של צמחים ובעלי חיים המוזכרים במקורות (מקרא וספרות חז"ל) אינה פשוטה ופעמים רבות גם אינה יכולה לספק תשובות מוחלטות. הקושי העיקרי בזיהוי נובע מכך שבמשך מאות שנים נלמדו מקורות חז"ל בסביבה בעלת פאונה ופלורה שונים מזו שהכירו אבותינו בא"י ובבל. גורמים נוספים המסבכים את תמונת הזיהוי הם השתנות השפה והיעלמותם של מינים מנוף הארץ. מקורות המידע שניתן להיעזר בהם לצורך זיהוי מינים הם מסורות קיימות (גם אם הן חלקיות), השוואה לשפות אחרות, ובעיקר לשפות שמיות, ושימוש בתיאורי מאפיינים המופיעים במקורות. השם חיזרא או חיזרי מופיע בתלמוד 11 פעמים אך יש בהן רק מעט רמזים המאפשרים לזהותו באופן וודאי. מאפיינים ברורים של החיזרא הם היותו צמח גבוה, זקוף וקוצני בעל גבעולים דמויי שבט אך לגבי זיהויו המוחלט אין די בזה. בין המפרשים והחוקרים אנו מוצאים שני זיהויים עיקריים. יש שזיהו אותו כשם כללי לקוצים ויש שזיהו אותו כצמח הנקרא בעברית "חזרן" כלומר במבוק.
חיזרא – קוצים
הביטוי "שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי" מופיע בגמרא בכמה מקומות במשמעות שטובתך כבר אינה מועילה ואתה יכול להשליכה על "חיזרי". במסכת שבת (סג ע"ב) אנו לומדים על אשה שהפילה עוברה לאחר שנבהלה מנביחות כלב. לאחר שבעל הכלב הודיע לה שאין לו ניבים אמרה: "שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד"(1). מפרש רש"י: "שקולא - נטולה טובתך, ומוטלת על הקוצים". פירוש זה הולם היטב את הביטוי המביע את חוסר התועלת בטובה. טובה המונחת על קוצים אינה ראויה יותר לשימוש. דוגמה נוספת מובאת בגמרא בבא מציעא (סג ע"ב): "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: מאי טעמא אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק ואף על פי שאין לו דאמר ליה: שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי, מאי אהנית לי? אי הוו לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא"(2) (בבא מציעא, סג ע"ב).
חיזרא – חזרן (במבוק)
ייתכן והמקור הקדום ביותר לזיהוי השם חיזרא הוא פירוש רב האי גאון המובא על ידי "הערוך" ועל פיו חיזרא הוא "אחד ממיני הקוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר". "אלחזר" בערבית הוא הצמח חזרן ששמו המקובל בשפת היום יום הוא במבוק (Bambusa). ייתכן והשעם המוזכר במשנה הוא החזרן: "הטהורין שבעגלה העול המצופה ... סנדלי בהמה של מתכות טמאין של שעם טהורין וכו'". כותב הרמב"ם בפיהמ"ש: "וכבר פירשנו כי שעם אלכ'יזראן". רע"ב מפרש: "שעם - מין גמי". על פי הרמב"ם ניתן היה להשתמש בסיבי החזרן לצורך קשירה כאמור במשנה (כלים, פ"י מ"ו): "... נסר שהוא נתון על פי התנור אם מירח מן הצדדין הציל. היו שנים, עד שימרח מן הצדדין ובין נסר לחברו. עשאן בסינין או בשוגמין אינו צריך למרח מן האמצע". מפרש כאן הרמב"ם וכך גם בפכ"ב מ"י): "ושוגמין כמו שועמין, ושעם הוא "אלכ'יזראן", רוצה לומר אם כרך את השעם על שני העצים עד שנעשו אחד אינו צריך למרח ביניהם".
בשם חזרן נקרא סוג ממשפחת הדגניים המונה כ –100 מינים. חלק ממיני החזרן הם עשבים ענקיים רב-שנתיים מעוצים בעלי גבעול חלול. מבנה הפרקים של החזרן נותן לו חוזק רב, ומשתמשים בו לבנייה. רוב המינים גדלים בדרום-מזרח אסיה, אבל ניתן למצוא מיני חזרן גם באפריקה וגם באמריקה המרכזית והדרומית. על פי עדותו של אבו אלח'יר אלאשבילי שהיה בוטנאי אנדלוסי בן תקופתו של הרמב"ם ה"ח'יזראן" צומח בהודו על גדות נחלים ומשמש להכנת כלי בית שונים. הוא מציין שצמח זה איננו גדל במקומו ומוסיף שלמעשה כל הצמחים בעלי ענפים גמישים נקראים בשם זה(3).
פירושי רש"י ל"חיזרא"
בפירושי רש"י ל"חיזרא" מתגלה, לכאורה, חוסר עקביות. בסוגייתנו הוא מפרש: "כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא - כענפי הסירים הנסבכים בגזת הצמר כשאדם נותק בחזקה ומשליך לאחור, שאי אפשר שלא ינתק הצמר עמה". לפירושו, אם כן, החיזרא הוא ענף צמח קוצני (סירים) המסתבכים בגיזת צמר. בהמשך המסכת (ברכות, יב ע"ב) אנו מוצאים: "רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא"(4). שם הוא מפרש: "כחיזרא - שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת". בנדרים (מא ע"א) אומר רבא: "האי אישתא אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא, מעלי כחיזרא לדיקלי וכו'"(5). רש"י מפרש שם: "כי חיזרא לדיקלא - כמו האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין יכולים למשמש בו וכו'". בגמרא בביצה (לג ע"א) מוזכר החזרא כענף חד המשמש כשפוד לצליית בשר: "חזרא, רב נחמן אסר ורב ששת שרי. ברטיבא כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי ביבשתא. מאן דאסר, אמר לך: לא נתנו עצים אלא להסקה. ומאן דשרי, אמר לך: מה לי לצלות בו, מה לי לצלות בגחלתו"(6). רש"י: "חזרא - ענף עץ שהוא חד כקוץ, וראוי לתקעו בצלי כמין שפוד ולצלות בו".
הסתירה לכאורה בין הפירושים היא משום שמצד אחד החיזרא הוא "שבט" או שפוד חד ומאידך הוא "ענפי סירים" ואף "אטד" שהוא צמח קוצני. ניתן ליישב את הקושי בדברי רש"י בכך שנניח שאכן קיים מין חזרן קוצני שהשתמשו בו גם כגדר חיה על מנת להגן על היבול מפני פולשים. במדור "העולם" ב"תלמוד המבואר" מציע המפרש את המין חזרן ענק קוצני (Bambusa Bambos הנקרא גם Bambusa spinosa) כמין הספציפי שאליו מתכוונת הגמרא. מין זה הוא שיח קוצני שגובהו מגיע ל- 25 מ'. צמח זה עונה לתיאורים בגמרא: כאשר הוא צעיר ענפיו גמישים ועשויים להתכופף, כפי שנהג רב ששת בכריעתו בתפילה (ברכות, יב ע"ב), וממפרקיו (נקודות חיבור העלים לגבעול) יוצאים קוצים ולכן ניתן להניח שבעת עקירתו מתוך צמר יסתבכו בו סיבים ויקרעו. אזור התפוצה של מין זה הוא דרום מזרח אסיה והודו מהדרום ועד לצפון. הוא גדל בגבעות בגובה של עד 1000 מ' והוא אחד ממיני הבמבוק הנפוצים ביותר. על פי השערה זו הוא גדל גם בבבל אך דבר זה מוטל בספק.
השימוש הנפוץ בפי האמוראים בפתגם "נטולה טובתך ונזרקה על חזרן" כדי לציין טובה מיותרת או כזו המגיעה באיחור מתאים יותר לזיהוי "חיזרא" כקוצים. לבמבוק גבעולים גבוהים כך שלא ניתן להשליך עליהם. השלכה אל תוך קוצים מסמלת את חוסר התועלת בטובה מאוחרת משום שקשה להוציא אותם משם. סביר יותר להניח שהביטוי מתייחס לצמחים בעודם גדלים במקומם ולא לאגודות של גזעי במבוק המונחות על הקרקע לאחר קציצתן.
בסוגיה בבבא מציעא (קג ע"ב) ניתן אולי לשלב את שתי משמעויות "חיזרא" יחד: "אמר רב יוסף: בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית, וחזרא גופיה דאריסא. כללא דמילתא: כל עיקר בלמא דבעל הבית, נטירותא יתירתא דאריסא"(7). הסוגיה עוסקת בזכויות והחובות ההדדיים בין בעל הקרקע והאריס ומפרש רש"י: "קני דחיזרא - קנים שנועצים בארץ לארוג בו קוצים או נסרים סביבות השדה ... חיזרא גופיה - הקוצים שאורגין בו סביב בקנים דאריסא". ייתכן ש"קני דחיזרא" הם גבעולי הבמבוק העשויים לשמש כעמודים ואילו ה"חיזרא" הם הקוצים שאורגים מסביבם.
 |
|
 |
קני במבוק ועלים
|
|
קנה במבוק - שים לב לקוצים היוצאים מהמפרק צילם: Stan Shebs |
הרחבה
הבמבוק משמש גם בימינו כאמצעי גידור או הגנה על בוסתנים מפני אדם וחיה בזכות קוציו האימתניים כפי שמתואר בגמרא בנדרים לגבי הדקל. משוכות במבוק משמשות להגנה מפני פגעי מזג האוויר. בסנהדרין (קח ע"ב) הוזכר החיזרא כצמח שנח השתמש בו כמצע לגידול "תולעים" עבור הזיקית "האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מינה אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא כי מתלע אכלה"(8). המדרש המתאר את השיטה שבעזרתה נח הכין מצע לגידול זחלי חרקים ("תולעים") מחייב להניח שאכן קיימים חרקים הניזונים מענפי ו/או עלי הבמבוק. אחד המועמדים הבולטים הוא העש "קודח הבמבוק" (Omphisa fuscidentalis) הניזון מציפת ענפי במבוק ירוקים. זחלי עש זה נחשבים למעדן באזורי תפוצת הבמבוק. כדאי להעיר שענפיו, נצריו ועליו של הבמבוק משמשים כמזון העיקרי של הפנדה הענקית בסין, הפנדה האדומה בנפאל ולמורי הבמבוק של מדגסקר.
(1) פירוש: אמרה ליה [לו]: שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי [נטולה טובתך וזרוקה על הקוצים], כלומר, עתה כבר אין תועלת בדברי העידוד שלך כי כבר נד הולד ממקומו וימות.
(2) פירוש: רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ [שאמרו שניהם]: מַאי טַעְמָא [מה טעם] אָמְרוּ רַבָּנַן [חכמים] שפּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ דְּאָמַר לֵיהּ [שאומר לו] הקונה למוכר: שְׁקִילָא טִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָיא אַחִיזְרֵי [נטולה טובתך ומוטלת על הקוצים], כלומר, אין אתה עושה לי כל טובה. שכן מַאי אַהֲנִית [מה הועלת] לִי? אִי הָווּ [אם היו] לִי זוּזֵי [זוזים, כסף] בְּיָדִי הֲוָה מְזַבְּנִינָא [הייתי קונה] בּעיירה הִינִי וּבעיירה שִׁילִי בְּזוֹלָא [בזול], ואם כן מה שאני מקבל לפי השער של השוק היום איננו רווח עבורי.
(3) על פי ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 163
(4) פירוש: רב ששת, כי [כאשר] כרע — כרע כחיזרא [כמקל] בבת אחת ובלא להשתהות. כי קא זקיף [כאשר היה זוקף] — זקיף כחיויא [זקף כנחש] המגביה את עצמו מעט מעט, להראות שאימת ה' עליו, בכריעתו ובזקיפתו (הבונה).
(5) פירוש: אמר רבא: האי אישתא [קדחת זו], אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא [אם לא שהיא השליח של מלאך המוות], כלומר, שהיא גוררת אחריה חולי קשה עד כדי סכנת מוות, הייתי אומר עליה שהיא מעלי [מעולה] כחיזרא לדיקלי [כמו הקוצים שמקיפים סביב לדקל] שהם שומרים אותו, אם היה החום בא חד לתלתין יומין.
(6) פירוש: חזרא, כלומר: ליטול ענף דק של עץ החיזרא להשתמש בו בתור שפוד, רב נחמן אסר משום מוקצה, כיון שלא עשאו כלי מבעוד יום, ורב ששת שרי [התיר]. ומסבירים: ברטיבא [בענף רטוב] — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאסור, שהרי אינו ראוי להסקה, ואם כן מוקצה הוא. כי פליגי [כאשר נחלקו] — ביבשתא [הרי זה בענף יבש]. מאן [מי] שאסר, רב נחמן, אמר לך: לא נתנו עצים אלא להסקה, ולכל צורך אחר הרי הם כמוקצה. ומאן דשרי [ומי שהתיר] אמר לך: כיון שעשוי כל עץ לצלות בו — מה לי לצלות בו כשהוא תחוב בתוך הבשר, מה לי לצלות בגחלתו? והצלייה בגחלתו הלא מותרת ואף מותר לטלטלו לצורך זה!
(7) פירוש: אמר רב יוסף: בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא [הגידור הראשון של תעלת המים והשני והשלישי וכן הקנים שעושים בכדי לשים עליהם קוצים בגדר] הם משל בעל הבית, וחזרא גופיה דאריסא [והקוצים עצמם שעושים לגדר הם של האריס]. כללא דמילתא [כללו של דבר]: כל עיקר בלמא [המחיצה] הוא משל בעל הבית, נטירותא יתירתא [שמירה יתירה] דאריסא [משל האריס].
(8) פירוש: האי זקיתא [זיקית זו] לא הוה ידע [היה יודע] אבא מה היא אכלה [אוכלת]. יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא [יום אחד היה יושב אבא וקולף רמון], נפל תולעתא מינה [תולעת ממנה] ואכלה אותה הזיקית. מיכן ואילך הוה גביל [היה לש] לה חיזרא, כי מתלע אכלה [מיני עשבים, וכאשר היו מתליעים, היתה אוכלת].
מקור עיקרי:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 165-166).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
