אדם שבורח מתבונן בדרכים?

הרב דב קדרון

בבא קמא כז ע"ב

נאמר בגמרא ש"אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים". המהרש"ל (בתשובה סימן צו) מבין שדברי הגמרא נאמרו רק לאדם שהולך לפי תומו, מתוך שאדם הוא בעל שכל, לכן אין דרכו להתבונן בדרכים, אבל מי שבורח ואינו הולך לפי תומו צריך להתבונן, ועל פי זה פסק לגבי אדם שרץ אחר נער לעונשו, כדי להצילו מן הגוים שהיה מתקוטט עמהם, והנער נפל למים ומת, והורה שלא צריך לתשובה מפני שהיה מכוין לטובתו, וגם מפני שהנער גרם את מותו בעצמו, משום שהיה עליו להיזהר לא ליפול למים, כי בזמן שאדם בורח הוא צריך להתבונן ולהיזהר לא ליפול למקום סכנה.

אולם החתם סופר (שו"ת קובץ תשובות סימן יח) מקשה על כך מדברי רש"י במסכת גיטין (דף ו' ע"ב) שפירש על מה שאמר רב יהודא אמר רב שכל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו יכול הדבר להביא לידי שפיכות דמים, ופירש"י: שפיכות דמים: פעמים שבורחת מפניו ונופלת באחת הפחתים או מגשר. ולדברי מהרש"ל הנ"ל, אם היא בורחת ממנו היה לה להתבונן בדרכים ולא ליפול מגשר או לפחתים ומדוע תולים זאת בבעלה.

נמצא שלפי החתם סופר בכל הנסיבות, גם כאשר אדם בורח, אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים.