אשה שהרגה תינוק בשנתה
הרב דב קדרון
בבא קמא כו ע"א
במשנה נאמר שאדם תמיד נחשב מועד וחייב לשלם על כל נזק שגורם, אפילו מתוך שינה, כי אדם חייב אפילו על נזק שעושה בלי להיות מודע לכך. עם זאת נפסק להלכה על פי הירושלמי (מובא בתוס' לעיל ד,א ד"ה כיון) שאם אדם הלך לישון ולאחר שנרדם הניחו לידו חפץ, ושברו מתוך שינה – זהו אונס גמור, ופטור.
על פי זה פסק בתשובת משאת בנימין (סימן כו) אודות אשה שהקיצה משנתה ומצאה את תינוקה מוטל מת בזרועה, וכנראה שהמשרתת שמה את התינוק אצלה לאחר שישנה, שאותה אשה אינה נחשבת אחראית למותו של התינוק.
אמנם הוא מוסיף שאם כי לגבי דיני ממונות זהו פטור ברור, אין נראה להקל כל כך בעון שפיכות דמים, וגם לא היה ברור שהאשה הייתה פטורה לגמרי, כי אפשר שהיא המיתה את הילד בידיים, לכן אין לפטור אותה לגמרי.
לכן הוא פסק שתתענה ארבעים יום רצופים ולאחר מכן תתענה לפחות כל שני וחמישי שנה שלימה וגם כל ימות השנה לא תשים עליה שום כסף וזהב אפי' בשבתות וימים טובים, גם תרחיק עצמה מכל מיני שמחות וסעודות מרעים מזמוטי חתן וכלה, ותדאג ותכניע את לבה ותתוודה לפני המקום בכל יום מימי התענית ותתפלל ותבקש מחילה לפני המקום. וטוב שתתענה כל ימיה יום אחד בחודש כדין ערב ר"ח. גם בכל שנה ושנה כשיגיע היום שנעשה בו המעשה הרע תשב בתענית. כדי שיהיה החטא תמיד לזכרון בין עיניה וכל ימיה תקבל עליה ותזהר מאד שלא תשכב ובנה אצלה ותשוב בתשובה שלימה ורפא לה.
