לוז
סנהדרין צז ע"א
"אמר רבא: מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא, אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה, ואמרי לה רב טביומי שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה: זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא, וקושטא שמיה, ולא הוו משני בדיבורייהו, ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה. נסיבי איתתא מינהון, והוו לי תרתין בנין מינה. יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה, אתאי שיבבתה טרפא אדשא. סבר: לאו אורח ארעא, אמר לה: ליתא הכא. שכיבו ליה תרתין בנין. אתו אינשי דאתרא לקמיה, אמרו ליה: מאי האי? אמר להו: הכי הוה מעשה. אמרו ליה: במטותא מינך, פוק מאתרין, ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי".
נאמר בספר יהושע (ו, כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
משפחתה של רחב התיישבה יחד עִם עַם ישראל.
לעומת זאת בתחילת ספר שופטים (א, כג – כו) נאמר: וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז. וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד. וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
ונשאלת השאלה למה לא הוזמן גם האיש מלוז להתיישב עמם כמו שהוזמנה רחב?
בתחילה צריך לגלות את סוד העיר לוז. אמרו במסכת סוטה: (מו ע"ב) "תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן - יוצאין חוץ לחומה והן מתים".
עיר התכלת. נאמר בזוהר שהאש השורפת היא בצבע תכלת. זו האש החמה ביותר. תכלת הוא מלשון כִּלָּיוֹן. אך לא מות שעושה כִּלָּיוֹן, להיפך, כִּלָּיוֹן שמכלה את המות, ככתוב: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח (ישעיהו כה, ח).
וכיון שאין למלאך המות רשות לעבור בלוז, מתבאר למה שלח שלמה המלך את עבדיו דוקא למחוז של לוז כשרצה להצילם ממלאך המות, כמסופר במסכת סוכה (נג ע"א).
נחזור לאיש מלוז שגילה לבני ישראל אֶת מְבוֹא הָעִיר. וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ, תרגם יונתן – שֵׁזִיבוּ כלומר הצילו, אין פירוש שִׁלֵּחוּ שגירשוהו. דוקא אותו האיש הוא שרצה להתרחק מהם לאחר שכבשו את העיר, כי אמר: (תהלים קא, ז) דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. בדיוק כפי שסירבו לגור יחד עם רב טבות תושבי המקום שנקרא קושטא שאומר למלאך המות קישטא, עיר האמת ללא מת.
