ברכה בליל שבת על הנרות

הרב דב קדרון

בבא קמא כב ע"א

רבי יוחנן סובר ש"אשו משום חציו", כלומר אדם שהדליק אש והאש הלכה והזיקה הרי זה כאילו שאותו אדם ירה חץ והזיק, דהיינו שזה נחשב נזק ישיר שנעשה על ידי האדם עצמו.

הנמוקי יוסף מסביר שלדעת רבי יוחנן כל הנזק שנעשה נחשב כאילו נעשה בזמן הדלקת האש, כי "אשו משום חציו" רוצה לומר שכמו שאדם יורה חץ וגורם נזק, כל הנזק שנגרם לאחר שהחץ יצא מידיו נחשב שנעשה על ידו בשעת יריית החץ.

לעומת זאת מתוך דברי תוספות (יז,ב ד"ה זרק) מבין בעל קצות החושן שלדעתם שעת הנזק בפועל הוא הזמן שבו נעשה הנזק, כי כל רגע ורגע שהאש דולקת נחשב הדבר שבא מכוחו של האדם שהדליק אותה.

הגר"ב ז'ולטי זצ"ל (משנת יעב"ץ מועדים סימן עה) כתב שבמחלוקת זו תלויה השאלה האם אשה שלא בירכה על הדלקת נרות שבת מבעוד יום יכולה לברך בלילה, לאחר כניסת השבת.

לדעת הנמוקי יוסף שמעשה האדם נעשה רק ברגע ההדלקה, כבר אין אפשרות לברך, שהרי כל ברכות המצוות צריכות להיות סמוך לעשיית המצווה, וכאן עשיית המצווה היא רק בשעת ההדלקה (כך סבור מהר"י ברונא סימן פד), אבל לדעת תוספות, מכיוון שכל רגע ורגע שהנר דולק זה נחשב כאילו האדם עצמו מדליק אותו כרגע – ניתן לברך גם בלילה כל זמן שהנר לא כבה (וכך סבור מהר"ם, מובא במגן אברהם רסג ס"ק יא).