מה לא עושים בשביל פרנסה? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא קמא כז ע"ב
קמ"ל, דאין הולכין בממון אחר הרוב.
הגבול בין השתדלות עבור פרנסה ובין השתעבדות לפרנסה הוא דק מאין כמותו, השאלה היא האם יש איזה קו שאפשר בכל זאת להעביר בנפש כדי לזהות איפה אני עושה מה שצריך בשביך להתפרנס, ואיפה אני עושה מעבר למה שצריך?
תשובה נפלאה לעניין רבי ישראל ממודז'יץ (דברי ישראל, כללי אורייתא, אות א), שמסביר שאמנם המשנה בפרקי אבות קובעת שחייבת להיות השתדלות בענייני פרנסה ואומר (ג, יז) "אם אין קמח אין תורה", ונוסף על זה חייב להיות שילוב בין לימוד תורה ובין העבודה כי (ב, ב) "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", אבל מתוך הכלל שהסוגיה שלנו מביאה לדיון ניתן ללמוד מה צריך להיות האיזון בין השניים.
משום שבמתח שבין לימוד התורה ובין הצורך בממון "אין הולכין בממון אחר הרוב", זאת אומרת שעל האדם לאבחן בעצמו היכן נמצא רוב זמנו ורוב מרצו ויגיעו, האם בלימוד התורה ועבודת ה', או בענייני מסחר וממון, משום שלמרות החיוב לעבוד, הרי שהעבודה צריכה לקבל את המקום הראוי לה, ולהיות כ"יהודה ועוד לקרא", ולא להיות הדבר המרכזי.
כך שאם השאלה היא היכן עובר הקו בין חובת העבודה ובין חובת ההשתדלות, הרי שהקו עובר בשאלה היכן נמצא רוב האדם.
