מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
תשלום עבור הנאה מפעולה שנעשתה עבורו
הרב צבי שפיץ
בבא קמא כ ע"ב
מבואר בגמרא (כ.:) שאם אדם נהנה מממון חבירו הנאה ששווה כסף, ובגלל הנאתו נחסר ממון מחבירו, דהיינו: זה נהנה - וזה חסר, חייב הנהנה לשלם לחבירו עבור הנאתו כמקובל. כמו כן מבואר בגמ' בב"מ (קא.) בנידון של יורד לשדה חבירו שלא ברשות והשביחה וכו', שאפילו אם חבירו עשה עבורו פעולה שמקובל לשלם עבורה כסף, וכל שכן אם חבירו גם שילם עבורו ממון כדי להשביח את שדהו או להועיל לרכוש אחר שבבעלותו, מכיון שהנהנה קיבל מחבירו דבר ששווה כסף - חייב הנהנה לשלם לחבירו כפי מה שמקובל בשוק לשלם עבור פעולה או השקעה ממונית כזאת. חיוב זה קיים, אפילו אם הנהנה לא ביקש מחבירו שיעשה זאת עבורו, אלא חבירו עשה זאת מעצמו. אולם המקבל מודה שהוא נהנה מכך, ושווה לו לשלם עבור כך כסף.
הכלל היסודי שכתב הרמ"א בנידון זה
והנה כתב הרמ"א (חו"מ סי' רסד, ד) כלל יסודי בנידון זה: כל אדם שעושה פעולה או טובה כל שהיא לחבירו, שמקובל בשוק לשלם עבורה כסף - חייב מקבל הפעולה לשלם עבורה כסף, ואינו יכול לומר לו - עשית זאת עבורי בחינם בתור טובה או בגלל החברות או קירבת המשפחה שיש לנו.
חיוב זה קיים - למרות שמקבל הפעולה לא ביקש ממנו שיעשה זאת עבורו. וכל שכן שחייב לשלם, אם הוא זה שביקש מחבירו או מקרובו לעשות עבורו טובה זו. אלא שבגלל שלא דיברו מראש על התשלום, חשב המבקש שהוא יעשה זאת עבורו בחינם, בעוד שעושה הפעולה חשב לקבל עבורה כסף. ואפילו אם עושה הפעולה לא חשב מאומה לפני כן ביחס לקבלת הכסף - צריך הנהנה לשלם לו על כך. כי באופן סתמי דעת כל בני אדם - לקבל כסף עבור פעולה שעשו, שמקובל בשוק לשלם עבורה כסף. ולכן ודאי שרצונם היה לקבל כפי הסכום שמקובל לשלם עבורה.
ורק אם עושה הפעולה מודה שחשב מראש מחשבה הפוכה - לעשותה בחינם, מבואר בנתיבות (ביאורים סי' יב, ס"ק ה) שפטור מי שקיבלה מכל תשלום. מאחר ומעולם לא חל כאן חיוב ממוני עבורה, כי היתה כאן מחילה מראש על השכר. ואע"פ שלאחר שהפעולה נעשתה, מתחרט אותו אדם, ורוצה שישלמו לו עבורה - אינו יכול יותר לחייבו לשלם, כי לאחר עשיית הפעולה - לא יכול להיווצר חיוב ממוני חדש.
דוגמאות שכיחות לחיוב זה
א. אדם הציע לקרובו או לחבירו שידוך עבור אחד מילדיו. או שהציע לו דירה לשכירות או קניה, ומחמת הצעתו החבר או הקרוב קידם את הרעיון שהגיע בסוף לסגירת השידוך או העיסקה - מגיע למציע שכר כפי שמקובל לשלם עבור כך לכל אדם זר שיעשה זאת. וכמובן שתלוי בכל מקרה לגופו, מה היה חלק המציע בעיסקה או בשידוך, והאם הוצרכו להכניס אנשים נוספים כדי לגומרה וכו'.
אמנם אם המציע מודה שבעת שהציע, חשב באופן ברור להציעו בחינם לשם מצוות חסד וכו' - באופן הזה בלבד פטור חבירו מלשלם לו. אבל אם טוען המציע כפי שמקובל במקרים רבים, שבעת ההצעה לא חשב מאומה על הכסף, אלא הציע זאת באופן סתמי, במקרה זה - מגיע לו שכר עבור הצעתו וחלקו בשידוך או בעיסקה - כפי שמקובל לשלם בשוק לאדם זר על פעולה או אמירה מעין זו.
ב. אם הציע לחבירו דבר שלא מקובל לשלם עבורו דמי תיווך כגון: אם אחד פנה לחבירו, האם הוא מכיר רופא מומחה בתחום מסויים, ואכן הוא הציע לו רופא מסוים, והטיפול אצלו הצליח במיוחד וכו'. או שביקש מחבירו שיחתום עבורו ערבות בבנק או לגמ"ח מסויים, ואפילו על סכום גדול - לא מגיע למציע הרופא או לחותם על הערבות כל תמורה כספית עבור כך - כי בזמן הזה אין מנהג לשלם עבור דברים אלו כסף כמבואר ברמ"א (חו"מ סי' קכט, כב), ובקצות (שם ס"ק ט) וע"ש.
