גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שצג מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף ט ע"א-ע"ב
"הידור מצוה עד שליש במצוה" - במשנתו של ה'בני יששכר'
אמר רב אסי אמר רבי זירא אמר רב הונא, במצוה עד שליש, אילימא שליש ביתו, אלא מעתה, אי איתרמי ליה תלתא מצותא ליתיב לכוליה ביתיה, אלא אמר רבי זירא, בהידור מצוה עד שליש במצוה. בעי רב אשי, שליש מלגיו או שליש מלבר, תיקו. במערבא אמרי משמיה דרבי זירא, עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה (ט, א-ב). פירש"י: "בהידור מצוה עד שליש במצוה - שאם מוצא ב' ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחבירו, יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור, דתניא (שבת קלג:) 'זה א-לי ואנוהו' (שמות טו, ב), התנאה לפניו במצוות, עשה לך ספר תורה נאה, לולב נאה, טלית נאה, ציצית נאה" (עי' תוד"ה עד שליש מה שחלקו על רש"י).
הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע מבאר מאמרם זה בספרו 'בני יששכר' (מאמרי השבתות מאמר ב אות ה, וכן בספריו: 'והיה ברכה' על המשניות כלאים פ"ז מ"ו; 'מגיד תעלומה' ברכות הרי"ף ונו"כ לח, א ד"ה אנן) וכותב: "וכיון שבאנו לדבר מענין זה 'הידור מצוה עד שליש במצוה', נבא לבאר מהיכן נפקא לן זה מן התורה, דהנה הידור מצוה נפקא לן מפסוק 'זה א-לי ואנוהו' – 'התנאה לפניו במצות', היינו לעשותה בהידור מן המובחר, אבל שיעור שאמרו 'עד שליש' לא נדע מקומו איה, וגם מן הצורך להבין מה שייכות יש לשירת הים שיתבאר בו ענין הידור מצוה".
ועל כך כתב: "והנראה לבאר על פי מה דאיתא בתרגום המיוחס ליונתן בפסוק (שמות יד, ז) 'ויקח שש מאות רכב בחור ושלשים על כלו', תירגם 'ומוליתא תליתאה על כולהון', ולכאורה לא נודע כוונתו, והנראה לפרש על פי הירושלמי כלאים (פ"ח ה"ב) הובא בפירוש הר"ש למשניות (כלאים פ"ח מ"ב), וכן הוא במדרשים (מכילתא בשלח פ"א ז) והוא, שמעולם לא היו נוהגין ליסע בעגלה רק עם סוס אחד, עד שבא פרעה, שהיה בימי יוסף, הנהיג ליסע במרכבתו בשני סוסים, ואחר כך פרעה שרדף אחרי ישראל היה אוסר שלשה סוסים בכל מרכבה (זה לשון הירושלמי: "בראשונה לא היו אלא שנים, דכתיב (בראשית מא, מג) 'וירכב אותו במרכבת המשנה', עמד פרעה ועשה שלש, שנאמר 'ושלישים על כולו', עמדה מלכות הרשעה ועשתה ארבע". ובר"ש שם: "פירוש, פרעה קשר ג' סוסים במרכבה כדי שירוצו מהרה". וכן איתא במכילתא: "'ושלישים על כולו', רבן שמעון בן גמליאל אמר, זה השלישי שעל המרכבה, לשעבר לא היו אלא ב' שהיו מריצים המרכבה, ופרעה הוסיף עליהם אחר בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל"), וזהו הפירוש: 'ושלישים על כולו'. וזה גם כן כוונת התרגום יונתן: 'מוליתא תליתאה', היינו סוס, כענין 'מולייתות של בית רבי' בגמרא (שבת נב.)".
ובזה ממשיך לבאר לענין הידור מצוה: "ואם כן הוסיף פרעה הידור שליש בעבירה לרדוף אחרי ישראל, והנה השי"ת לקח ממנו נקם 'סוס ורוכבו רמה בים' 'ומבחר שלשיו טובעו בים סוף', על כן שוררו לפניו 'זה א-לי ואנוהו', 'התנאה לפניו במצות', וממילא נשמע ד'הידור מצוה עד שליש', כמו שפרעה התנאה בהידור שליש בעבירה, והשי"ת מבחר שלישיו הטביע בים סוף, הנה מחויבים אנחנו להתנאות לפניו במצותיו בתוספת שליש, ממילא לפי זה נדע דפירוש 'שליש' בזה הוא חלק שלישי נוסף על השנים".
מסקנת דבריו (וכ"ה ב'והיה ברכה' שם): "ממילא לפי זה נדע דפירוש 'שליש' בזה הוא חלק שלישי נוסף על השנים", רצ"ל, כי בגמרא נסתפקו בשיעור שליש: "בעי רב אשי, שליש מלגיו או שליש מלבר", דהיינו לדוגמא, כשהאחד שוה ששה דינרים, אם צריך להוסיף עליו שנים, שהם שליש שבתוך הששה, או שיוסיף שלשה, שהששה יחלוק לשנים ויוסיף חלק שלישי מבחוץ, ונשאר ב"תיקו". ולהלכה נחלקו הראשונים בזה, יש שפסקו לחומרא, שיוסיף שליש מלבר (ר"ח בסוגיין וכ"מ בערוך ע' הדר א; ר"ן סוכה פ"ג בדעת הרי"ף; ריא"ז בש"ג סוכה שם; רוקח סי' ריט; יש"ש כאן שם; ב"ח או"ח סי' תרנו), ויש פוסקים לקולא, ששיעור שליש הוא שליש מלגיו (רא"ש כאן פ"א סי' ז; שו"ע או"ח סי' תרנו ס"א), ואילו רבינו ה'בני יששכר' זי"ע שהעלה שענין הידור מצוה עד שליש במצוה ילפינן מקריעת ים סוף, שפיר נלמוד ששיעור שליש הוא 'מלבר', והיינו, שיוסיף חלק 'שלישי נוסף על השנים', כדוגמת פרעה שהוסיף סוס שלישי על שני הסוסים שכבר היו (וכ"כ גם בספרו 'רגל ישרה' מע' מ אות נד - ששיעור שליש הוא 'מלבר' ע"ד סוד, יעו"ש).
הכרעה זו שנקט בה, שיש להחמיר בהידור מצוה עד שליש מלבר, העלה ב'בני יששכר' (שם אות ד) לענין שיעור תוספת שבת, וז"ל: "עוד אבוא לבאר לך ענין אחר בטעם תוספת שבת, הנה כתבתי לך אשר מרן האריז"ל כתב אשר תוספת שבת יכולין להוסיף עד ל"א שעות, היינו מן חצות יום הששי עד שעה אחת בליל א' והיינו ל"א שעות (עי' 'פרי עץ חיים' שער השבת פרק כד). ועוד אמר [האר"י ז"ל] שלא יאמרו תחינה עד חצות ליל א', כי עד חצות לילה עדיין הוא הארת שבת (זה לשונו ב'פרי עץ חיים' (שער השבת שם): "במוצאי שבת לא הניח להתאבל על ירושלים, כטעם האומרים שבמוצ"ש נחרב הבית, כי עדיין תוספת קדושת שבת קיימת בבחינת נשמה, וגם אחר חצות לילה לא היה מאריך בבכיה יותר משאר לילות". משמעות הדברים היא שעד חצות לא הניח להתאבל כלל, ואחרי חצות כשכבר הניח להתאבל לא היה מאריך בבכיה. ועכ"פ יש כאן תוספות עוד ה' שעות לקדושת שבת, כי משעת יציאת השבת - מלבד שעה אחת שהיא תוספת שבת יש עוד תוספת חמש שעות הללו שיש בהן עדיין תוספת שבת בבחינת נשמה), ואם כן לפי זה הוה הארת שבת ל"ו שעות, יש לומר שהתוספת הזה כענין כל המצוות בהידורם, כענין שאמרו 'הידור מצוה עד שליש במצוה'".
תוכן הדברים הם, כי ענין 'תוספות שבת' הוא מענין הידור מצוה, שמהדרים את קדושת שבת בתוספות לפניה ולאחריה, ולכן שיעור התוספת עם השבת עצמה עולה ל"ו שעות, והרי זה הידור מצוה עד שליש במצוה מלבר, שהרי יום השבת עצמה הוא כ"ד שעות, ועוד י"ב שעות שהוא שליש מלבר עולה יחד עם שעות השבת ל"ו שעות.
