טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו – אתרוג 

 

"הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו, שנאמר: ״פרי עץ הדר כפת תמרים״. הרואה לולב בחלום אין לו אלא לב אחד לאביו שבשּמים" (ברכות, נז ע"א).

 

שם עברי: אתרוג          שם באנגלית: Citron           שם מדעי: Citrus medica

שם נרדף במקורות: אתרוגא, תרונגא, פרי עץ הדר         שמות בשפות אחרות: ערבית – אתרג', תרנג'


הנושא המרכזי: האתרוג כסמל להדר

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על האתרוג וקישוריות הקש/י כאן.

 

האתרוג המוכר לנו הוא "פרי עץ הדר" שעליו ציוותה התורה. לדעת הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות הדבר הוא קבלה בידינו. וכך הוא אומר ביד החזקה (הלכות שופר וסוכה ולולב, פ"ז ה"ב): "פרי עץ הדר האמור בתורה הוא אתרוג ...". ואכן כך נהגו בכל קהילות ישראל לפחות מימי התנאים ואילך(1). קיים תיעוד לרצף די מלא של מסורת שימוש באתרוג הן למצווה והן לרפואה. בנוסף לקבלה שבידינו והעדויות הארכיאולוגיות האתרוג עונה באופן ברור על חלק מהקריטריונים של פרי עץ הדר שהובאו במקורות חז"ל.

אם נתייחס למשמעות הפשוטה של הביטוי "פרי עץ הדר" הרי שהוא ניתן להתפרש בשתי צורות על פי מקום הפסיק בשם: א. פרי של עץ הדור (פרי, עץ הדר). ב. פרי עץ הדור (פרי עץ, הדר). הירושלמי (וילנא, סוכה, פ"ג הל' ה') אימץ את שני הפירושים: "גמרא: כתיב פרי עץ הדר. עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג. אין תימר רימונא פריו הדר ואין עצו הדר, אין תימר חרובה עצו הדר ואין פריו הדר, אי זה זה זה אתרוג וכו'".

מלבד לדעת רבי יהודה ההדר (כלומר יופי) הוא המאפיין העיקרי הנובע מהשם "פרי עץ הדר". הדבר משתמע מהמשא ומתן במסכת סוכה (לא ע"א) בדיון לגבי לולב יבש שבו משווה הגמרא בינו לבין האתרוג: "תנא: יבש פסול, רבי יהודה מכשיר. אמר רבא: מחלוקת בלולב. דרבנן סברי: מקשינן לולב לאתרוג, מה אתרוג בעי הדר אף לולב בעי הדר. ורבי יהודה סבר: לא מקשינן לולב לאתרוג, אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן וכו'". בהמשך הסוגיה (ע"ב) חוזר הטיעון בצורך באתרוג יפה: "... ולא בעי הדר? והא אנן תנן: הירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל. לאו משום דבעי הדר? לא, משום דלא גמר פירא. תא שמע: שיעור אתרוג קטן, רבי מאיר אומר: כאגוז, רבי יהודה אומר: כביצה. לאו משום דבעי הדר? לא, משום דלא גמר פירא. תא שמע: ובגדול כדי שיאחוז שנים בידו אחת, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אפילו אחד בשתי ידיו. מאי טעמא לאו משום דבעי הדר? לא, כיון דאמר רבה: לולב בימין ואתרוג בשמאל, זימנין דמחלפי ליה, ואתי לאפוכינהו, ואתי לאיפסולי. ואלא לרבי יהודה הא כתיב הדר? ההוא הדר באילנו משנה לשנה"(2).

רבי יהודה דרש את המילה "הדר" באופן שונה מפירושה בלשוננו ואת דרשה זו אנו מוצאים בין דרשות נוספות בגמרא בסוכה (לה ע"א): "... רבי אומר: אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, הכי נמי יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין. אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין? אלא הכי קאמר: עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים. רבי אבהו אמר: אל תקרי הדר אלא (הדר) דבר שדר באילנו משנה לשנה. בן עזאי אומר: אל תקרי הדר אלא הדור שכן בלשון יווני קורין למים הדור ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג" (בבלי, סוכה, לה ע"א). דרשות אלו מאפשרות לנו לזהות את האתרוג כפרי "עץ הדר" שאליו התכוונו חז"ל ברמת וודאות גבוהה.

בהדרים בכלל וגם באתרוג אין עונת פריחה מוגדרת והפריחה והתפתחות הפירות משתרעת כמעט על פני כל השנה ולכן ניתן למצוא פרחים ופירות בשלים במקביל. האתרוג גדל על כל מים כדוגמת הירקות: "מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו" (קידושין, ג ע"א). מפרש רש"י: "מפני שדרכו ליגדל על כל המים - שמשקין אותו במים שאובין כירק". על מנת להניב האתרוג זקוק לא רק לרצף השקיה אלא גם להשקיה מרובה. אומר המדרש: "שכן בלשון יווני קורין למים אידור" ואמנם גם ביוונית ובשפות נוספות בנות ימינו, הידרו = מים.

הגדרת הירושלמי של "עץ שפריו הדר ועצו הדר" קשה יותר משום שאין בגמרא תאור מפורט לגבי המאפיינים הנדרשים כדי להיחשב הדר(3). ניתן לקבל רמז מסיים מתוך ההשוואה שעורך הירושלמי לחרוב ולרימון ולחפש מאפיינים מקבילים באתרוג. החרוב הוא עץ מהודר ואילו הרימון בעל פרי מהודר. ייתכן ויחודו של החרוב מבין עצי הפרי האחרים, שהיו נפוצים באזור, הוא היותו ירוק-עד ובעל מופע רענן במהלך כל השנה וכמוהו גם האתרוג(4). לגבי הדר הפרי אין ספק שהרימון הוא פרי מהודר ולא בכדי הוא נבחר לעטר את המנורה ומעילו של הכהן הגדול. אנו גם מוצאים אותו בציורי קיר ופסיפסים רבים. הקושי הוא להגדיר באופן מדויק מהם המאפיינים המעניקים לו את הדרו ונמצאים גם באתרוג(5). ייתכן והתוספת של נץ הרימון המעטר את הפרי מקבילה לבליטות שעל פני האתרוג (ה"ערוגות") (תמונות 1-2)(6). מחקרים התנהגותיים מצביעים על כך שמבנה סימטרי מעורר משיכה ומועדף על בני אדם ואפילו על בע"ח(7). זו הסיבה שבגללה אנחנו מוצאים נטייה לארכיטקטורה סימטרית ומורכבת בהקשרים שונים ובתקופות שונות כמו מבני ציבור, מקדשים וכו'. אמנם בפירות אחרים קיימת סימטריה כדורית מדויקת אך הסימטריה באתרוג מורכבת ולכן יוצרת תחושה עזה יותר(8) (9). ייתכן גם ושני פירות אלו, הרימון והאתרוג, נקראים הדורים בגלל גודלם. הרימון היה הפרי הגדול ביותר(10)  והאתרוג דומה לו בגדלו.

בזכות יופיו זכה האתרוג לייצוג בולט ביצירות אומנות מסוגים שונים כבר מהעת העתיקה. ניתן למצוא אותו על מטבעות, פסיפסים, ציורי קיר, עיטורי מבנים ועוד. ב – 80% מן הפסיפסים האתרוג מקושר לארבעת המינים (תמונה 3) אך פעמים רבות הוא מופיע בנפרד משאר המינים. החל מתקופת הבית השני קיימת העדפה לייצוגים בהם מופיעים אתרוגים בעלי שנץ ("גרטל") (תמונות 4-5). האתרוג משולב כמרכיב בעל ערך עיטורי ללא ההקשר הדתי במבנים נוצריים (תמונה 6) ובבית הכנסת השומרוני של בית שאן(11).

  

תמונה 1.  רימון		תמונה 2. אתרוג

 

תמונה 3.  ארבעת המינים - פסיפס בית הכנסת בחמת טבריה		תמונה 4.   אתרוגים - פסיפס בית הכנסת במעון - נירים

  

תמונה 5.  אתרוג משונץ בפסיפס בית הכנסת במעון - נירים		תמונה 6. אתרוג בפסיפס כנסיית כורסי

  

 

---

(1) עדות לשימוש באתרוג למצוה בתקופת בית שני אנו מוצאים בספור המעשה בצדוקי שניסך מים במקדש שלא כהלכה: "... ולמנסך אומרים לו הגבה ידך, שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (סוכה, פ"ד מ"ט). בגמרא (סוכה, מח ע"ב) המאורע מסופר על צדוקי ובתוספתא (סוכה, פ"ג הלכה ט"ז) על בייתוסי. כנראה שמדובר באלכסנדר ינאי שעליו מספר יוספוס (קדמוניות, יג: יג, 5) שכתגובה לסקילתו באתרוגים הרג כששת אלפים איש.
(2) פירוש: ושואלים: ולא בעי [מצריך] ר' יהודה שיהא האתרוג הדר? והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: האתרוג הירוק ככרתי (כצמח הכרישין) ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל. ומציעים: לאו [האם לא] משום דבעי [שהוא מצריך] שיהא האתרוג הדר? ודוחים: לא זה הטעם, אלא משום שבאתרוג ירוק עדיין לא גמר פירא [נגמר הפרי] ואין ראוי לקיים את המצוה בפרי בוסר. ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה מצד אחר: מהו שיעור אתרוג קטן, כלומר: מהו השיעור הקטן ביותר של האתרוג? ר' מאיר אומר: לא יהא קטן מאגוז, ר' יהודה אומר כביצה. ומציעים: לאו [האם לא] משום דבעי [שר' יהודה מצריך] שיהא האתרוג הדר? ודוחים: לא, אף כאן הטעם הוא משום שאתרוג קטן כל כך דלא גמר פירא [שלא נגמר פריו] ועדיין הוא בוסר. תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: מהו שיעורו של אתרוג גדו‍ל, כלומר: מהו שיעורו המקסימלי של האתרוג? כדי שיוכל לאחוז שנים בידו אחת, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אין לכך שיעור, אלא אפילו אתרוג שצריך להחזיק אחד בשתי ידיו גם כן כשר. מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה, לאו [האם לא] משום דבעי [שר' יהודה מצריך] שיהא האתרוג הדר? ודוחים: לא, הטעם הוא כיון שאמר רבה: לולב צריך להחזיק ביד ימין ואתרוג בשמאל, ורק כך יוצא ידי חובה, ואם האתרוג גדול מכדי להחזיקו ביד אחת זימנין דמחלפי ליה [פעמים שיחליפו לו] שימסרו לו אתרוג בימין ולולב בשמאל ואתי לאפוכינהו ואתי לאיפסולי [ויבוא להפוך אותם מיד ימין ליד שמאל ויבוא לפסול את האתרוג], שכיון שהאתרוג גדול מאוד אין לו מקום בידיו גם להחזיקו כראוי וגם ליטול את הלולב עמו, ויכולים הם ליפול מידיו ולהפסל. ושואלים: ואלא לר' יהודה, הא כתיב [הרי נאמר] באתרוג במפורש "הדר" ("פרי עץ הדר") וכיצד אפשר לומר שאינו צריך שיהא הדר? ומשיבים שהוא מחזיק בשיטה כי ההוא [הפסוק הזה] כוונתו שיקח מאותו מין שהוא פרי הדר באילנו משנה לשנה ואינו מתייבש ונובל בסוף העונה כרוב הפירות, והוא הוא האתרוג.
(3) בוולגטה מפורש "פרי עץ הדר" כפריו של העץ היפה ביותר. על פי ג. ביגר ונ. ליפשיץ, האתרוג – האם הוא "פרי עץ הדר"?, בית מקרא שנה 42, תשנ"ז, עמ' 28-33.
(4) צבי שוורץ "החרוב – העץ היהודי, אמונת עתיך 10, תשנ"ו, עמ' * טוען שייחודו והדרו של החרוב הוא בנופו הרחב והעבות. הוא מוכיח זאת מדברי המשנה: "מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה, אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה וכו'" (בבא בתרא כד ע"ב). מפרש רש"י במקום: "שענפיהם רבים". על פי הסבר זה יהיה קשה לזהות את "פרי עץ ההדר" עם האתרוג משום שהוא עץ קטן. יתר על כן, אם האתרוג היה דומה בתכונה זו לחרוב היה צורך לצרפו לחרוב ולשקמה ולהרחיק גם אותו חמשים אמה. סביר יותר לפרש שהרחקת החרוב מהעיר אכן קשורה לגבהו (10-15 מ') והיקפו הרחב אך "הדרו" נובע מתכונה אחרת והיא היותו ירוק עד. לחילופין ניתן להציע, שלא כפירוש רש"י בבא בתרא, שהגורם להרחקה הרבה יותר של החרוב והשקמה הוא היותם ירוקי עד ובולטים בשטח כל השנה ובתכונה זו אכן דומה האתרוג לחרוב.
(5) קיימת סברה שההדר הוא הניקיון של הפרי: "כבר נתבאר שהאתרוג הדרו לפי נקיותו וכל שהוא נקי יותר הוא גם מהודר יותר" (ארבעת המינים, ספר ארבעת המינים: הידורם והכשרם, אליהו וייספיש, ירושלים, תש"ך, עמ' י"ט. סברא זו תמוהה משום שאין היא מאפיינת גם את הרימון.
(6) דברי שו"ת החלקת יואב (סימן ל"ב) עשויים לתמוך במעט בסברה זו: "... וה״נ סימניו הוא נויו והדרו ולכך נקרא הדר וכו'". אכן ה"ערוגות" הן הסימן החיצוני המשמעותי ביותר של האתרוג.

(8) ייתכן וגם אם נסיק שהאתרוג והלימון נכללים במסגרת מין אחד ולכן אין איסור בהרכבתם עדיין קיים החיסרון של הדר. ההדר נובע מהתכונות הנראות לעין ולכן אולי אין חשיבות להבדלים הפנימיים בין לימון ואתרוג אלא רק ל"ערוגות" המאפיינות את פני השטח של האתרוג ומעניקות לו את התואר "הדר".
(9) ג. ביגר ונ. ליפשיץ (שם) טוענים שלא ייתכן והאתרוג הוא עץ הדר שהרי פריו איננו טעים. נראה לי שניתן להבין גם באופן הפוך והביטוי "עץ הדר" מדגיש את ייחודו של העץ כבעל פירות יפים וריחניים בניגוד לעצי פרי אחרים המצטיינים בפרי טעים וראוי לאכילה.הו. חלף קמייהו [עבר לפניהם] ולא בשקרוהו [הכירוהו]. ומכאן ראיה עד כמה משתנים פניו של אדם על ידי שינוי במצחו.
(10) ל כלי בעלי בתים, שעורן ברמונים וכו' (כלים, פי"ז מ"א). מפרש תוס' יו"ט: "כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים - בעלי בתים חסין על כליהם. הלכך ניקב כמוציא קטנית מצניעו לזיתים. ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים. ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים".
(11) ע. אביטל, "תיאורים צמחיים של אתרוגים בפסיפסים מהתקופה הביזנטית".

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)