חיסרון הוא גם צורך
הרב דב קדרון
קדושין פב ע"א
רבי שמעון בן אלעזר אומר שפרנסתו של האדם מקופחת מפני שהרע את מעשיו. הפני יהושע כותב שניתן לפרש זאת באופן כללי על כל המין האנושי, שבגלל חטא אדם הראשון התקלל שיקשה עליו להשיג את פרנסתו, וניתן גם לפרש זאת על אנשים פרטיים, שמי שהרע מעשיו קצת אינו זוכה לשני שולחנות, וצריך לחזר על פרנסתו ולוואי שישיג, אבל מי שלא הרע מעשיו ועושה רצונו של מקום ודאי שאינו מקפח פרנסתו וזוכה לשני שולחנות, ואדרבא מלאכתו נעשית ע"י אחרים.
על פירוש זה מקשה מרן הרב קוק זצ"ל (עולת ראיה ח"א עמוד עב) איך יכול אדם שפרנסתו מקופחת לברך כל בוקר את ברכת "שעשה לי כל צרכי", בזמן שלכאורה חסר לו משהו למילוי צרכיו?
ומסביר שהחסרונות שיש לאדם, וגם היתרונות, כולם עשה ה' לטובתו, כי כולם הם צרכיו של האדם, וכל הדרוש לו באמת למגמת תכלית טובתו האמיתית נעשה ונשלם בחמלת אב הרחמים.
אדם שהרע את מעשיו צריך, לטובתו, שתקופח פרנסתו, וכתוצאה מהמחסור והעוני יבוא לידי התיקון המוסרי שהוא צריך לתקן, ונמצא שהמחסור הגשמי שאירע לו בא לשם תיקונו המוסרי והרוחני, וזהו צורכו, לכן גם הוא יכול לברך בפה מלא, ולהודות על מה שחסר לו בברכת: "שעשה לי כל צרכי".
