אכילת עפר
שבועות כב ע"ב
"אמר רבא: שבועה שלא אוכל, ואכל עפר - פטור".
הקשה הרש"ש מה משמיענו רבא, הרי מפורש במשנה בהמשך העמוד: "שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינם ראוין לאכילה כו' פטור". ועפר הרי אינו ראוי לאכילה.
ואי אפשר לומר שרבא אמר זאת רק כהקדמה להמשך דבריו. שהרי הגמרא מצטטת אותו בדף כד ע"א כאימרה בפני עצמה. ועוד, שכהקדמה עדיף היה לו לצטט את המשנה.
ותירץ הרש"ש שאמרו במסכת שבת דף קיג ע"ב:
"בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: מהו לאכול אדמה בשבת?
אמר לו: וכי בחול מי הותרה? שאני אומר: אף בחול אסור, מפני שהוא מלקה.
אמר רבי אמי: כל האוכל מעפרה של בבל - כאילו אוכל מבשר אבותיו, ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב (בראשית ז) וימח את כל היקום וגו'..
ההוא גברא דאכל גרגישתא, ואכל תחלי, וקדחו ליה תחליה בלביה ומית".
והדבר תמוה למה צריכה הגמרא להרחיק אכילת אדמה, וכי מי מתאוה לאוכלה?
התשובה מרומזת בפירוש רש"י את שאלת רבי:
"מי גזרו בה משום שחיקת סמנים כשאר רפואה".
כלומר שהאוכלים אדמה עושים זאת לצורך רפואי.
וכן כתב בבית הבחירה למאירי:
"אלו שאוכלים עפר ואדמה דרך רפואה לקצת חליים ידועים בתאות הדברים הרעים...".
כלומר, קיימת תופעה של אנשים ובעלי חיים שכאשר הם חסרים במינרלים מסוימים הם מתאוים לאכול אדמה או ללקק סלעים.
אם כן חידושו של רבא הוא שלמרות זאת, אין אדמה נחשבת למאכל.
ואולם גירסת ראשונים רבים היא:
"אמר רבא: שבועה שאוכל, ואכל עפר - פטור".
וביאר הר"י מיגאש בדף כג ע"ב:
"אף על גב דעפר לאו בר אכילה הוא, כשנשבע סתם ואמר שבועה שאוכל - אכילת עפר עלתה לו באותה שבועה, ונפטר מאותה שבועה. וממילא שמעינן שאם נשבע סתם ואמר שבועה שאוכל, ואכל נבלות וטרפות, אף על גב דלאו ראוין לאכילה - אכילתן עולה לו באכילה, ונפטר מאותה שבועה".
לפי דברי הרש"ש קשה, כיצד ניתן ללמוד מעפר לנבלות. עפר הרי בר אכילה הוא, לפעמים, ואילו נבילות אינן בנות אכילה כלל מחמת איסורן (לפי הבנת הגמרא, ועל פי פירוש הר"י מיגאש גם למסקנה).
ונראה שלר"י מיגאש כתבה הגמרא בדוקא 'עפר' ולא 'אדמה'. לעפר אין כל ערך תזונתי, כלשון הכתוב (בראשית יח, כז) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. ורק אדמה פוריה הראויה להצמיח ראויה קצת לאכילה כשאין לו דבר אחר, כמו שאמרו על רבי אליעזר בבראשית רבה פרשת לך לך פרשה מב, א: (בכת"י פרשה מא) "ברח והלך אצל רבן יוחנן בן זכיי והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע".
א"נ י"ל לשיטתו, שגם אכילת אדמה אינה אכילה, אלא רפואה בלא הנאה. תדע, שהרי אין מברכין על רפואה.
