טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים – דגים 

 

"הדר יתבי וקאמרי, הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן, אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן: וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר: אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו. מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: מולדין בנין מנשי חבריהון - חובין על חובין מוסיפין, וכתיב: על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו', ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים, שנאמר: מכל אשר בחרבה מתו, ולא דגים שבים, ואילו הכא אפילו דגים שבים" (קידושין, יג ע"א). 

פירוש: הדר יתבי וקאמרי [חזרו לאחר מכן, ישבו ואמרו] עוד שמועות בשם רב אסי, הא [את זו] שאמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן, שיכול לגרום על ידי חוסר ידיעתו למכשולים רבים. אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: ואלה המתעסקים בנושא זה בלי ידיעה קשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר: "אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו" (הושע ד, ב). ושואלים: מאי משמע [מה משמעות הכתוב], כיצד הוא מתייחס לענין שדיברנו בו? ומשיבים: כדמתרגם [כמו שמתרגם] רב יוסף את המילים "ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו": מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין [מולידים בנים מנשי חבריהם חטאים על חטאים מוסיפים], וכתיב [ונאמר] בהמשך הכתוב "על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו" (שם ג), ללמדנו שאלה שחוטאים וגורמים להולדת ממזרים מביאים לאסון גדול כזה, עד שאף דגי הים מתים ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים. וראיה לדבר ממה שנאמר: "מכל אשר בחרבה מתו" (בראשית ז, כב) ו"בחרבה" משמעו ביבשה, ללמד ולא דגים שבים. ואילו הכא [כאן] אפילו דגים שבים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 

 

שם עברי: דגים   שם באנגלית: Fish   שם מדעי: Holostei

שם נרדף במקורות: ביניתא, נונא


נושא מרכזי: המבול בעין המדע

 

לנושאים נוספים העוסקים בדגים - הקש/י כאן.

 

העובדה שהמבול מתואר במידה רבה של דמיון בתרבויות שונות הביאה לכך שמדענים רבים ניסו למצוא לו ביסוס ריאלי. לדוגמה, משאבים רבים הוקדשו לניסיון למצוא את תיבת נח על הרי אררט. אחת השאלות שהעסיקה חוקרים היא היקף המבול. מחד גיסא אנו מוצאים בתורה (בראשית, ז כ"ג) את הפסוק "ויּמח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השּמים וימחו מן הארץ וכו'" ומאידך גיסא סבר רבי יוחנן (זבחים, קיג ע"א) שהמבול לא היה בארץ ישראל: "אמר מר, אמר לו רבי יוחנן: והלא כל א"י בדוקה היא. במאי קמיפלגי? מר סבר: ירד מבול לא"י, ומר סבר: לא ירד". שיקולים מדעיים תומכים בדעתו של רבי יוחנן שהרי אין די בכמות המים בעולם כדי לכסות את כולו עד לגובה הרי אררט. יתר על כן, סיפור המבול מוגבל לתרבויות של המזרח הקדום ולא נמצא בתרבויות העתיקות של מזרח אסיה. למשל, אין לו איזכור בתרבות הסינית המתעדת היטב אלפי שנים כולל התקופה המשוערת של המבול.

אופיו המקומי של המבול מתואר ב"תורה תמימה" (הערות, בראשית, ז י"ח):

"ממתי המבול, וס"ל כמ"ד בזבחים קי"ג ב' דבא"י לא ירד מבול, ומה שתפס בבל יותר מאדמת כל העולם שנטבע במבול צ"ל ע"פ מ"ש בזבחים שם דלכן נקראת בבל בשם שנער על שם שכל מתי מבול ננערו שם, והבאור הוא מפני שהיא עמוקה מאד ולכן נקראת גם בשם מצולה כמש"כ בישעי' מ"ד האומר לצולה חרבי, עיין שם במפרשים, וא"כ עפרה של בבל באמת שקועה ממתי המבול יותר מכל העולם. וכלל ענין אכילת עפר כפי דמשמע בגמ' איירי באוכל לרפואה".

בתודעת חז"ל בבל היא במעמד "כל העולם" כפי שמשתמע מפרקי דרבי אליעזר (היגר, "חורב" פ"י): "עשרה מלכים משלו מסוף העולם ועד סופו, מלך ראשון זה הב"ה שהוא מושל בשמים ובארץ, ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ, שנ' הוא מהשנא עדנייא וזמנייא, המלך השני זה נמרוד שמשל מסוף העולם ועד סופו, שהיו כל הבריות יושבין במקום אחד יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם מלך, שנאמר ותהי ממלאכתו בבל וכו'".

מתיאור המבול כאירוע שעיקרו הצפת היבשה על ידי מים נובעת בהכרח התוצאה הכתובה בפסוקי בראשית (ז כ"א-כג): "ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה". שוכני המים כדוגמת הדגים לא נפגעו שהרי המים הם בית גידולם הטבעי ואילו שוכני היבשה נכחדו.

חוקרים מתחומים שונים ניסו למצוא עדויות לקיומו של המבול. ארכאולוגים שחפרו באתרים במסופוטמיה גילו שכבות שיטפון עבות שמעליהן ומתחתן נמצאו שרידי תרבויות אנושיות והעלו את ההשערה שהן עדות להתרחשותו של המבול. ההתלהבות מממצאים אלו דעכה כשהתברר שלא קיימת התאמה כרונולוגית בין השכבות. בחפירות בעיר המסופוטמית קיש (Kish) התגלו 3 שכבות בוץ אך כולן היו מאוחרות לשכבה שנמצאה באור (Ur). כמה שנים מאוחר יותר נמצאה שכבת שיטפון באתר מסופוטמי שלישי, שורופק (תמונה), שזמנו מקביל לשכבה הקדומה ביותר בקיש אך כאמור הוא מאוחר בהרבה לשכבת השיטפון באור. העובדה שהשכבות באתרים השונים לא נוצרו במקביל מעידה על כך שהן אינן מייצגות אירוע בהיקף רחב. גם התיאוריה שהוצעה על ידי הגיאולוגים ריאן ופיטמן (ראו ב"הרחבה") בספרם "מבול נח"(1) שפורסם בשנת 1997 נתונה למחלוקת חריפה בין החוקרים.

 

חפירות בשכבות של שרידי שיטפון בשורופק שנחשפו בשנת 1932 בחפירה של שמידט. מתוך מאמר של שמואל נח קרמר

 

הרחבה 

ריאן ופיטמן הניחו שהמבול הוא תוצאה של מעבר מעידן הקרח האחרון לסופו. במהלך עידן הקרח השתרעו יריעות קרח עבות מהקוטב הצפוני דרומה וכיסו 10-30% מפני היבשה. מי הקרחונים הגיעו מקפיאת האוקיינוסים ומפלסם היה נמוך בכ – 122 מ' מאשר בימינו. מים שהתאדו מהאוקיינוסים ירדו כשלג (שנדחס לקרח) ולא גשם שעשוי היה לזרום חזרה ולמלא את האוקיינוסים כפי שהוא עושה בימינו. קווי החוף של האוקיינוסים היו במרחק רב בפנים היבשת בהשוואה לקווי החוף הנוכחיים. במהלך תקופה זו זרמו מי המסת הקרחונים האירופיים אל אגן הים השחור, ויצאו דרך ערוץ נהר אל הים התיכון. מפלס הים היה נמוך גם הוא, על פי חוק כלים שלובים, משום שהוא מחובר לאוקיינוס האטלנטי במיצר גיברלטר. הזרימה של מים מתוקים מהים השחור לים התיכון הייתה אם כן במורד נהר.

ריאן ופיטמן הניחו שככל שחלף הזמן, העולם התחמם, הקרחונים נסוגו ומי ההמסה מהקרחונים האירופיים החלו לזרום צפונה לים הצפוני, מה ששלל מהים השחור את המקור העיקרי לחידוש המים המתאדים והזורמים החוצה. מפלס הים השחור החל לרדת, ורוב השטח סביב גבולו הצפוני - האזור הסמוך לחצי האי קרים וים אזוב של ימינו - הפך לאדמה יבשה. בשלב זה, מפלס הים השחור היה כמה מאות מטרים מתחת לזה של הים התיכון, והשניים הופרדו על ידי המחסום של הבוספורוס, שהיה אז יבשה. המצב הזה, כשהאוקיינוס העולמי עולה בזמן שהים השחור יורד, לא יכול היה להימשך לנצח. בסופו של דבר, כמו אמבטיה שעלתה על גדותיה, הים התיכון התפרץ לתוך אגן הים השחור והציף את סביבותיו. חוקרים משערים שתהליך דומה התרחש גם בהיסטוריה של הים התיכון. כאשר מפלס האוקיינוס האטלנטי ירד בעידן הקרח ירד גם מפלס הים התיכון עד שהפך למדבר שבתוכו כמה אגמים מלוחים. הים התיכון של ימינו נוצר רק לאחר עליית מפלס האוקיינוס וזרימת מים דרך מיצר גיברלטר.

השערות אלו מבוססות על ניתוח משקעים הנמצאים בקרקעית גופי המים. החוקרים מגיעים למשקעים אלו במהלך קידוחי מחקר או קידוחים למציאת נפט וגז. ריאן ופיטמן דגמו את משקעי הים השחור ומצאו, במיוחד באזורי הצפון, עשרות מטרים מתחת למשקעי הים הנוכחי שכבות בוץ אופייניות לדלתות נהרות. תיארוך פחמן 14 של קונכיות בבוץ זה מצביע על כך שהוא הורבד לאחר עידן הקרח האחרון. נתונים אלה הראו כי אזור בים השחור בגודל של כ – 170,000 קמ"ר עשוי היה להיות דומה לדלתא התחתונה של מיסיסיפי כיום כלומר בעל קרקע חקלאית עשירה עם אספקה שופעת של מים מתוקים.

מעל לשכבות הבוץ נמצאת שכבה של מה שהם מכנים "גבב קונכיות" - שכבה בעובי 2.5 סנטימטר של קונכיות שבורות - ועליה כמה מטרים של משקעים עדינים מהסוג המובא לים השחור כיום על ידי נהרות. הקונכיות ב"גבב" אופייניות להרכב המינים שהיו בים השחור כשהיה עדיין גוף מים מתוקים. המשקעים העדינים מכילים עדויות למיני מים מלוחים שלא היו ידועים בעבר בים השחור. הפרשנות של השכבות הללו היא שמספרת לנו מה קרה באותו אירוע כאשר עליית פני הים התיכון הגיעה לבסיס המשקעים בתחתית הבוספורוס. כשהים התיכון החל לזרום צפונה, הוא דחף את המשקעים האלה לתוך "לשון" של משקעים רופפים על קרקעית מה שיהפוך לים השחור של ימינו (עדיין ניתן לראות את הלשון הזו במשקעים שנלקחו מקרקעית האוקיינוס באזור זה). ככל שזרימת המים גדלה, היא החלה להתחתר בתוך הסלע עצמו. המים הנכנסים חתרו בסופו של דבר תעלה בעומק של יותר מ-300 רגל כשהם נשפכים לאגן הים השחור, ושינו אותו מאגם מים מתוקים לאוקיינוס מים מלוחים. בתרחיש זה, הבוץ שמתחת ל"גבב הקונכיות" מייצג משקעים מהנהרות שהזינו את אגם המים המתוקים ואילו ה"גבב" מייצג את שרידי בעלי החיים שחיו באותו אגם. השכבות מעליו הן תוצאה של חדירת המים המלוחים. במחקרים תת מימיים מאוחרים נמצאו בקרקעית הים השחור קוי חוף קדומים ושרידים של מבנים שכוסו לאחר עליית מפלס הים.

קשה מאד לייחס את תיאוריה זו לתאור המבול המקראי. א. מדובר בתהליך ממושך הרבה יותר ממאה וחמישים יום (ארבעים יום וארבעים לילה של ירידת הגשם ומאה וחמישים יום בהם "התגברו המים") ב. אין בו הסבר לירידת פני המים לאחר סיום המבול. ג. אין הוא מתייחס לגשם היורד מהשמים ("ארובות השמים נפתחו"). ניתן כמובן ליישב את הקושי האחרון בכך שתהליך הפשרת הקרחונים היה מלווה גם בעלייה דרמטית בכמויות המשקעים.

 

---

מקור עיקרי: 

 

פרופ' מ. קוה, "המבול והמדע", דף שבועי של המרכז ללימודי יסוד ביהדות, מס' 415, תשס"ב

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)