סקר
מסכת בבא קמא:





 

המילים מאחורי המילים / רפי זברגר

קידושין נב ע"א

 

הקדמה

המשנה בדף שלנו קובעת: המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים, בין קדשים קלים – אינה מקודשת.
כדי להבין את המשנה, נסביר בקצרה מהם קדשי קדשים ומהם קדשים קלים. שני הסוגים הינם קרבנות הקרבים בבית המקדש. קדשי קדשים הינם קרבנות יותר ''חשובים'' ולכן יש לכם דינים שונים. להלן פירוט חלק מההבדלים ביניהם:
 

 

      מי ''אוכל'' את הקרבן

       מקום האכילה

      מקום שחיטת הקרבן

   קדשי קדשים

     כהנים בלבד

    עזרה (בתוך בית המקדש)

     בצפונו של המזבח

  קדשים קלים

    חלק כהנים, וחלק בעלים של הקרבן

    בכל רחבי העיר ירושלים  

     בכל העזרה ("חצר" בית המקדש)

 

פוסקת המשנה, כי אדם אשר קידש אשה ב''קדשי קדשים'' (כהן שחילק את בשר הקרבן עם אחיו הכהנים), או קידש ב''קדשים קלים'' (כהן, או ישראל שקיבל בשר קרבן של ''קדשים קלים'') – האשה אינה מקודשת. הסיבה לכך, שבשר הקרבנות מהסוגים השונים, נחשב ל''ממון גבוה'' – כביכול ''שייך לבית המקדש'' ורק ניתן רשות לכהן או לישראל לאכול אותו. מכיוון שכך, אין הבשר נחשב לממון המְקָדֶש, ולכן האשה אינה מקודשת. 
 

הנושא

הגמרא מספרת סיפור כי לאחר פטירתו של רבי מאיר, אמר להן רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנין הן, ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני בהלכות הן באין.
כלומר, רבי יהודה ביקש לא לפגוש בבית המדרש את תלמידיו של רבי מאיר, מפני שחשש שהם רוצים לקנטר, ולא ממש ''ללמוד באמת''.
אחד מתלמידי רבי מאיר, סומכוס שמו, לא נעתר לבקשה, ונדחק לתוך בית המדרש של רבי יהודה ולימד את המשנה שלנו שהיא דעת רבי מאיר (סתם משנה רבי מאיר):
המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים, בין קדשים קלים – אינה מקודשת.
רבי יהודה כעס על תלמידיו אשר "הרשו" לסומכוס להיכנס לבית המדרש, וטען כנגד ההלכה הזאת: וכי אשה בעזרה מנין? הכיצד ניתן לקדש אישה בתוך בית המקדש, הרי נשים אינן נכנסות לתוך מקום הקרבת הקרבנות בבית המקדש!
על כך הגיב רבי יוסי: יאמרו (רבי) מאיר שכב (נפטר) (רבי) יהודה כעס, (רבי) יוסי שתק - דברי תורה מה תהא עליה ...
כלומר אם אני, רבי יוסי, לא יגיב לכעסו ולדבריו של רבי יהודה, יחשבו שאין תשובה לדבריו של רבי יהודה, ואז המשיך וענה תשובה לרבי יהודה:
וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה? ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה? ועוד, דחקה ונכנסה, מאי?
רבי יוסי פירט שלושה מצבים בהם אדם יכול לקדש בתוככי העזרה:
1. אדם קיבל קידושין עבור ביתו הקטנה או הנערה.
2. אשה ממנה שליח לקבלה והוא נמצא בעזרה ומקבל עבורה את הקידושין
3. אם אשה עברה על איסור כניסה לעזרה, ובכל אופן נכנסה וקבלה שם קידושין. הקידושין יחולו למרות שהיא נמצאת במקום שאסור לה להיות.
יש להניח כי רבי יהודה הכיר את המצבים עליהם דיבר רבי יוסי, ומסכים כי במצבים אלו אשה אמנם מתקדשת בעזרה. בכל אופן כעס רבי יהודה כיוון משום שהוא חולק על רבי מאיר, ככתוב בברייתא המובאת מיד בגמרא, וסובר כי המקדש בחלקו של קודשים קלים או אפילו קודשי קודשים האשה מקודשת. (רש"ש).
 

מהו המסר?

• מדבריו של רבי יוסי אנו למדים כי אין להשאיר ''נושאים פתוחים''. אין להתבייש, אלא לומר, גם ב''פורום מכובד''.
• מהסברו של הרש''ש אנו למדים כי לפעמים צריך להבין את "המילים מאחורי המילים". רבי יהודה אמר ''משפט קליט'', כדי לדחות את דברי רבי מאיר, אך באמת התכוון למניע אחר שבגינו הוא לא הסכים לדברי רבי מאיר.
  

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר