עדיף לקדש גדולה או קטנה?
הרב דב קדרון
קדושין נא ע"ב
בגמרא נאמר שאדם שיש לו שתי בנות, אחת גדולה ואחת קטנה, אם קיבל קידושין סתם עבור אחת מבנותיו - מן הסתם כוונתו היא עבור הבת הקטנה. זאת אף במצב בו בתו הגדולה מינתה אותו להיות שליח ולקבל קידושין עבורה, ואפילו אם הסכימה לתת לו את כסף הקידושין.
לכאורה זה לא נראה הגיוני, שהרי כל אב רוצה לדאוג לכך שבתו הגדולה תינשא לפני שהוא דואג לבתו הקטנה, אבל בגמרא מוסבר שלתת את בתו הקטנה להתקדש זוהי מצוה שמוטלת עליו ואילו לסייע לנישואין של בתו הגדולה זוהי מצוה שכבר לא מוטלת עליו, כי בת גדולה יצאה מרשות אביה והיא עומדת ברשות עצמה. על פי מסקנת הגמרא אדם לא מניח מצוה המוטלת עליו כדי שיתאפשר לו לקיים מצוה שאינה מוטלת עליו.
בהערות הגרי"ש אלישיב מובא משמו שעל פי המקובל כיום עדיף לאדם לקדש את בתו הגדולה, וכל מה שאמרו אחרת היה בזמנם שהיו טרודים למהר להשיאן שהיו גזירות מתגברות (כמו שכתבו תוספות בתחילת הפרק), אבל בזמננו וודאי עדיף לקדש את הגדולה, והוסיף לתמוה על הפוסקים שלא כתבו כן.
הדברים הללו תמוהים, שהרי בזמננו אסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל, וממילא לא מתקדשות קטנות, ולכן הלכה זו לא שייכת בזמננו, אלא רק בזמן ההוא שהיו גזרות. וכאן רואים שלפעמים ההנהגה על פי השקפת התורה היא להיפך ממה שנדמה לאדם בשכלו. לפי השכל האנושי נראה שעדיף לקדש את בתו הגדולה, אבל כאשר יש לו מצווה שמוטלת עליו לקדש את בתו הקטנה עדיף לקיים מצווה זו.
