דרגות שונות של חוצפה
הרב דב קדרון
קדושין מה ע"ב
בגמרא מסופר שאדם אחד קידש את בת חברו עבור בנו, ללא נוכחותו של הבן במקום, ונפסק להלכה שאין לחשוש שמא נתרצה הבן בכך, וגם אין לחשוש שמא הבן מינה את אביו שליח לקדש אותה עבורו, כי זוהי חוצפה מצד הבן למנות את אביו בתור שליח עבור צרכי הבן ואין חשש שהבן נהג בחוצפה שכזו.
על פי זה פסק בעל שו"ת תורה לשמה (סימן רסח) שבכל מצב שהבן ממנה שליח לאביו או לרבו זהו קצת זלזול כלפיהם, ודבר זה נקרא חציפות בלשון חכמים, ואפילו שליח לדבר מצוה, לכן אין לבן למנות את אביו כשליחו למסור חפץ או לקבל חפץ, או לבדוק חמץ או להפריש חלה ומעשר, או למכור או לקנות קרקע.
יש להעיר שישנן דרגות שונות של חוצפה, וגם היום יש אנשים שונים בדרגות שונות.
בעניין הזה סיפר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (ספר דרך שיחה פר' יתרו) שכשהדפיס את ספרו השם אורחותיו רצה לשלוח את הגהותיו לדפוס, ובדיוק באותו זמן אביו בעל הקהלות יעקב זצ"ל גם הלך למדפיס עם הגהותיו על ספר שלו, ואמר לאביו שגם לו יש הגהות. ואמר לו אביו שהוא ימסרם לו, ומסר לו. וזמן ההדפסה של הספר ארך כמה שנים, הרבה יותר מהמשוער. ואמר לו אביו: יודע אתה מדוע ארך זמן כה רב? כי מסרת אותם לי, ושאל אותו: הרי לא בקשתי למסור, רק אמרתי שיש לי הגהות, וענה לו אביו: בכל זאת לא היית צריך לשלוח על ידי.
