אכל כל שהוא, ומדבר
שבועות יט ע"ב
"שבועה שלא אוכל, ואכל כל שהוא - חייב, דברי רבי עקיבא.
אמרו לו לר"ע: היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב, שזה חייב?
אמר להם ר' עקיבא: וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן?".
קשה על דברי רבי עקיבא.
מה עניין דיבור לאוכל כל שהוא?
על דיבור אין נענשים כיון שאין בזה מעשה. אך הנשבע שלא ידבר, ודיבר, עבר על שבועתו.
אך אכילה שאין בה כזית אינה נקראת אכילה כלל. בין לענין עונשין, ובין לענין שלא עבר על שבועתו שלא יאכל!
ונראה שדעת רבי עקיבא שפטור אכילת כל שהוא אינו משום שאינו נחשב לאכילה, אלא משום שנחשב שלא עשה מעשה.
לסברתו מבוארת סברת הדין שחצי שיעור אסור מהתורה. שהרי 'לאו שאין בו מעשה' פטור ממלקות, אבל אסור.
ודעת חכמים, שאכילת פחות מכזית אינה אכילה. ולמרות שהלכה כדעתם, הלכה גם שחצי שיעור אסור מהתורה. והטעם, כי אותו מעשה עצמו ראוי להצטרף לשיעור האסור.
וראה עוד בהמשך הפרק ובמפרשים שם.
