הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
קידושין כב ע"א
תלמוד בבלי קידושין כב, א:
"הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו - אינו נרצע, שנאמר: כי טוב לו עמך; רבו אוהבו והוא אינו אוהב את רבו - אינו נרצע, שנאמר: כי אהבך; הוא חולה ורבו אינו חולה - אינו נרצע, שנאמר: כי טוב לו עמך; רבו חולה והוא אינו חולה - אינו נרצע, שנאמר: עמך".
תלמוד בבלי קידושין טו, א:
"וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה? והלא כבר נאמר: כי טוב לו עמך, עמך במאכל, עמך במשתה".
תלמוד בבלי קידושין כ, א:
"כי טוב לו עמך - עמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו".
הפסוק כי טוב לו עמך מתפרש בכל המקורות של התלמוד הבבלי כמין הדדיות בין האדון ובין העבד. ועוד דבר שמודגש בשני המאמרים האחרונים הרעיון של דאגת האדון לעבד.
בתלמוד הירושלמי (קידושין א, ב) מודגשת דווקא האחריות של העבד. העבד הוא זה הפעיל הוא לא זה שדואגים לו, אלא למרות שהוא עבד הוא דואג לאחרים. הטוב של האדם הוא לא שדואגים לו, אלא שהוא דואג לאחרים.
תלמוד ירושלמי קידושין א, ב:
"אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני מלמד שאינו נרצע עד שיהא לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים עד שיהא אוהב את רבו ורבו אוהבו. עד שיתברכו הנכסים על ידיו שנאמר [דברים טו טז] כי טוב לו עמך".
