מטלה שמעמיסה יותר מדי
הרב דב קדרון
קדושין כ ע"א
נאמר על עבד עברי (שמות כא, ג): "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא". אחד הפירושים, שנפסק להלכה, הוא שאם העבד היה נשוי עם ילדים לפני שנמכר לעבד אז האדון יכול למסור לו שפחה כנענית כדי להוליד ממנה וולדות, אבל אם הוא לא היה נשוי לפני כן - אין יכול האדון למסור לו שפחה כנענית. "יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית, אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית".
את ההיגיון שבדבר ניתן להסביר בכך שאין להטיל על אדם עבודה שאינה מתאימה לכוחות שלו. מי שכבר יש לו אשה וילדים והוא מורגל בריחיים שבצווארו וכבר יודע להתנהל לאיטו לרגל הילדים - יוכל גם לטפל בוולדות שייולדו לו מהשפחה הכנענית, אבל מי שמעולם לא היה נשוי ולא היה אחראי על גידול ילדים קטנים - אי אפשר "להפיל" עליו עול כזה שמעולם לא התנסה בו.
מכאן נלמד שכאשר מבקשים מאדם לעשות משהו, אי אפשר לבקש ממנו לעשות דבר שלא מתאים לכוחותיו. לפני שמבקשים צריך לבדוק האם זוהי בקשה שמתאימה לו והאם הוא יכול לעמוד בעומס שמבקשים להעמיס עליו.
