וחשקת בה
קידושין כב ע"א
"וחשקת - אף על פי שאינה נאה, בה - ולא בה ובחברתה, ולקחת - ליקוחין יש לך בה, לך לאשה - שלא יקח שתי נשים, אחת לו ואחת לאביו, אחת לו ואחת לבנו, והבאתה - מלמד שלא ילחצנה במלחמה".
"וְחָשַׁקְתָּ - אף על פי שאינה נאה". כלומר שהמילה וְחָשַׁקְתָּ מלמדת שלאו דוקא יְפַת תֹּאַר, אלא כך הדין אם חָשַׁקְתָּ בה גם אם אינה נאה.
אז למה כתוב יְפַת תֹּאַר?
מסביר האבן עזרא "יְפַת תֹּאַר – בעיניו", שהרי חשק בה, למרות שאינה נאה בעיני האחרים.
והמאירי מסביר: "לא נאמר יפת תאר אלא שמן הסתם אין אדם חושק אלא יפת תאר".
וקשה, אם כך, למה היתה צריכה התורה להאריך ולכתוב יְפַת תֹּאַר, וכי לא מספיק היה לומר וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אשה וְחָשַׁקְתָּ בָהּ? הרי ברור שבשעת לחץ המלחמה היצר מתגבר, ו"לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע" לאפשר דרך לספק את היצר בהיתר.
אלא שאומר הפסוק (בראשית כט, יז) וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. מה ההבדל בין יְפַת תֹּאַר לְבֵין יְפַת מַרְאֶה? מפרש רש"י שיְפַת תֹּאַר הוא יופי תיאור צורת הגוף, וִיפַת מַרְאֶה הוא זיו קלסתר הפנים.
וכך יש לפרש גם בגמרתנו, שדין אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר קיים גם אם חשק בה בתואר גופהּ בלבד למרות שאינה נאה גם בפניה. והפסוק בא למעט בכך, שאם לגמרי לא חשק באותה אשה ספציפית אלא חשק שתבוא לידו אשה כלשהי, אומרים לו מה לך למהר לקחת אשה שלא התחנכה בדרך יהודית ליראת שמים ולמצוות? המתן וקח לך אשה בישראל! הרי לא לחינם רמזה תורה בפרשיה הבאה שאשה כזו סופך לשנאתה. וגם רמזה בפרשיה שאחריה שֶׁבְּבַיִת שֶׁל שִׂנְאָה וּמְרִיבָה גָּדֵל בן סורר ומורה, שהרי מקטנותו למד וחונך שמריבה ומרידה היא ברירת המחדל. מה גם שבלאו הכי דורשת הגמרא בהמשך (דברים כא, יב) "וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ - מלמד שלא ילחצנה במלחמה", ולאחת הדעות בירושלמי ובראשונים הפירוש הוא שאֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר עדין אסורה לו עד שיביאנה אל תוך ביתו.
ואפשר ללמוד מהפסוק מוסר השכל נוסף.
התורה רגילה ללמד אותנו דרכי הנהגה במקרי קיצון. את חיובי שְׁאֵר כסות ועונה לאשה מלמדת התורה דוקא בפרשת אמה עבריה אשר יעדה לו או לבנו לאשה, ובנוסף גם לקח לו אשה אחרת. קל וחומר שכך הדין בכל אשה ואשה.
כמו כן מלמדת התורה שאפילו באשה אשר לָקַחְתָּ לְךָ מהשביה וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה – אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ – וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ.
ועוד מלמדת התורה מוסר השכל ויחס נכון לכל אשה.
וְרָאִיתָ... אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ – בָּהּ עצמה.
אם מצאת לך אשה יפת תואר וחפץ אתה לשאתהּ לאשה, עליך לוודא שהנך חושק לא רק בגופהּ, אלא דבק גם בּהּ עצמה – באופיהּ ובנשמתהּ. שכן עליך יהיה לקיים את המצוה המפורשת בהמשך פרשת כי תצא – (דברים כד, ה) וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח. ואתם אמורים ביחד להקים בית נאמן בישראל ודור ישרים יבורך, ולגדלו ולחנכו.
לכאורה דרשה זו מנוגדת לדרשת הגמרא, שהרי את המילים וְחָשַׁקְתָּ בָהּ דורשת הגמרא בהמשך באופן אחר: "בה - ולא בה ובחברתה", ופירש רש"י: "שלא יקח שתים". כלומר שבקושי התירה התורה לקחת אשת יפת תואר אחת, אבל שתי נשים היא בודאי לא התירה לקחת.
ואולם אפשר לפרש שזו בדיוק דרשת הגמרא, כי אפשר לנקד גם באופן נוסף: "בה - ולא בה וּבַחֲבִירָתָהּ", וודא שאתה חושק באשתך עצמהּ, באופיהּ ונשמתהּ, ולא להחפיצהּ בלבד בחבירה לגופהּ בתאוות בשרים שפלה.
