איש שנהפך לאשה נחשב כמת?
הרב דב קדרון
קדושין יג ע"ב
בגמרא יש דיון לגבי המקור להיתר אשת איש שבעלה מת, ומסביר הפני יהושע (על פי הבנתו את שיטת תוספות) שהמקור המובא בגמרא מתייחס דווקא לאשת יהודי, שמותרת להתחתן עם אדם אחר אחרי מותו של בעלה, אבל אשת גוי (שגם להם נאסרה אשת איש) נשארת אסורה לאחרים גם אחרי מותו של בעלה.
הגרי"ש אלישיב זצ"ל חולק על הפני יהושע וסבור שגם אשת גוי מותרת להתחתן עם אחרים אחרי מות בעלה, שהרי כתב הרמב"ם [פ"ח ממלכים ה"ח] שדרך גירושין בגוי הוא משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה, וכאשר הוא מת אין זה פירוד גרוע יותר מאשר כשיוצאת היא מרשותו ותלך לה, וודאי שמותרת היא.
בשו"ת לב אריה (חלק ב סימן מט, יצא לאור בשנת תשי"ח) כתב שיש לדון האם מיתת הבעל מתירה את האישה מטעם שאין בעל, או מטעם שעצם המיתה פועל חלות היתר, ורצה לומר שיש בזה נפקא מינה במאורע מופלא שאירע באיש שנשא אשה והולידה בנים, ואח"כ אחרי מחלה ארוכה וממושכה נעשה שנוי בגופו ונתהפך מזכר לנקבה, ואח"כ נשאת האשה, שהייתה מקודם זכר, לאיש, בנשואין אזרחיים, והאשה העלובה שנשארה בלי בעל שואלת מה דינה, אם היא מותרת להנשא לאחר. בתחילה הוא רצה לומר שייתכן שמכיוון שאותו אדם שהיה איש כבר לא קיים, אולי זה דומה למיתת הבעל, ואשתו אינה צריכה גט ומותרת להינשא, אולם מסקנתו היא, לאחר שהתייעץ עם רופאים מומחים, שהשינוי שנעשה בגופו הוא שינוי מלאכותי, על ידי הורמונים, ואף על פי שנראה כאשה, על פי ההלכה הרי הוא איש, כמו שהיה, ואסור לאשתו להינשא לאחר ללא קבלת גט ממנו.
