קשר מן הכלל אל הפרט
הרב דב קדרון
קדושין י ע"א
ישנם שני שלבים בנישואים: שלב האירוסין (או הקידושין בלשון חכמים) ולאחר מכן שלב הנישואין (או החופה). בשלב הראשון, לאחר הקידושין, בדרך כלל הכלה נשארה בבית אביה עם משפחתה, עד שנכנסה לחופה ועברה לגור עם בעלה.
בזמן שהכלה מקודשת ועדיין לא לגמרי נשואה, באופן כללי היא כבר נחשבת אשת איש ואסורה על כל העולם, אולם מבחינת הפרטים הקטנים היא לא לגמרי קשורה לבעלה, היא לא בקשר יום יומי איתו, וגם מבחינה הלכתית היא לא נחשבת אשתו לכל דבר, לכן אם אחד מהם מת אין לשני דיני אבילות, אם היא מתה בעלה לא יורש אותה ואם הוא כהן אסור לו להיטמא לה.
כלומר: הקשר בין הבעל לאשה נוצר קודם באופן כללי בקידושין, ולאחר מכן באופן אישי ופרטי בנישואים.
כך גם הקשר בין עם ישראל לקב"ה, שנמשלו לחתן וכלה, כמו ששנינו בסוף מסכת תענית על הפסוק (שיר השירים ג, יא): "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ": "ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו". במעמד הר סיני נכרתה ברית כללית בין הקב"ה לעם ישראל, ובבניין בית המקדש התקיימו כל פרטי הברית.
אמנם התחלת קיום הפרטים הייתה כבר במדבר, כמו שאמר ירמיהו (ב, ב): "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה", ומבאר המצודת דוד ש"אהבת כלולתיך" היא האהבה הכללית שהייתה בין הקב"ה לעם ישראל במעמד הר סיני, ו"לכתך אחרי במדבר" זהו פירוט של התנהגות פרטית שנבעה מתוך האהבה הכללית.
