מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
מושבע עליה מהר סיני
אדם שנשבע לבטל מצוות עשה- שלא ישב בסוכה, ולבסוף לא קיים את שבועתו וישב בסוכה, פטור משום שבועת ביטוי אם כי יהיה חייב מלקות משום שבועת שווא. אם נשבע לקיים מצווה – שישב בסוכה, ולא קיים את המצווה, פטור משום שבועת ביטוי, ופטור אף משום שבועת שווא, מאחר שאדם יכול לזרז את עצמו בשבועה (נדרים ח ע"א). לדברי ר' יהודה בן בתירא הוא יהיה חייב על שבועת ביטוי, מאחר שלפיו "אם נשבע בדבר רשות שאינו מושבע עליו מהר סיני הרי הוא חייב עליו, מצווה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה?".
הביטוי "מושבע ועומד מהר סיני" או "מושבע עליה מהר סיני" חוזר כמה פעמים, והעיקרון הוא שלא ניתן להישבע על חובה שממילא חייבים בה מעת מתן תורה. הרי"ד סולוביצ'יק (רשימת שיעורים- שבועות, עמ' צ), תמה על ביטוי זה: "שכן לכאורה לא היתה שבועה בהר סיני כי אם מתן תורה בלבד". ותשובתו: "וצריכים לומר שהכוונה לברכות ולקללות שבפרשיות בחוקותי, כי תבוא וניצבים, כלומר לכריתת ברית סיני וברית מואב בין ה' יתברך לבני ישראל, וכמו שנאמר (שבועות לט ע"א) שמשה רבינו השביע את ישראל בשעת כריתת הברית: "מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: 'ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת, כי אם אשר ישנו פה עמנו היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום' (דברים כט, יג- יד). אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין? תלמוד לומר: 'ואת אשר איננו' ". מכאן שיכולתו של אדם להישבע לקיים מצווה על מנת לזרז עצמו, "אין בזאת השבועה חלות שבועה בעלמא כי אם חידוש הברית". חידוש ברית אישית של כל אדם. השבועה בערבות מואב היא חידוש הברית של כלל ישראל לאחר שבירת הלוחות הראשונות ולקראת הכניסה לארץ.
