דקדוקים בכתיבת הגט

הרב דב קדרון

גיטין פה ע"ב

בגמרא יש פירוט עד כמה צריך להיזהר בכתיבת כל אות וכל מילה בגט בדיוק נמרץ. אחד הפרטים שנזכרים הוא להיזהר להרחיק את רגל האות ה מגגה של האות, כדי שלא תדמה לאות ח. הגרי"ש אלישיב הקשה מדוע צריך להזהיר על כך באופן מיוחד, הרי לכאורה כך היא ההגדרה של צורת האות ה, וזה הוא ההבדל העיקרי בינה לבין האות ח. הוא ביאר זאת על פי הסבר התשב"ץ לגמרא במנחות (כ"ט ע"ב) שמעיקר הדין צורת האות ה היא אפילו כאשר רגל האות מחוברת לגג, וההבדל העיקרי בין האות ה לאות ח הוא שבאות ח הגג נעשה בצורת חטוטרת, ואילו באות ה הגג הוא ישר, לכן אמרו שבכתיבת גט צריך להיזהר במיוחד להפריד את רגל האות ה מהגג.

מעשה מעניין היה בעיר ליסא (מובא בתוספות רע"א למשניות, סוף מסכת פאה), שם אדם נתן גט לאשתו, אבל היה בעיר עוד אדם ששמו ושם אביו ואבי אביו היה כשם המגרש, וכדי לתאר את שמו באופן ייחודי צריך להזכיר בגט סימן היכר אחר, ובית הדין שם כתבו: "הפסח", כי המגרש היה חגר ברגל אחת, ובכדי שלא יהא נראה ששמו פסח, כתבו "הפסח". ולא רצו לכתוב "חגר", כי המילה חגר נכתבת באופנים שונים, פעמים חגר ביו"ד ופעמים בלא יו"ד, לפעמים חגרא ולפעמים חגיר, וכל זה בגלל הדקדוק העצום שצריך להיזהר בו בכתיבת כל מילה בגט.