לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב
 

האיסור להתרפאות בדברי תורה / הרב עופר לבנת

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

השבוע בדפי הדף היומי אנו מוצאים את המקור לאמירת פסוקים של שמירה לפני אמירת קריאת שמע על המיטה. הגמרא (טו עמוד ב) מספרת על רבי יהושע בן לוי שהוא נהג לומר קודם שהלך לישון מספר מזמורי תהילים העוסקים בשמירתו של הקב"ה על האדם. על כך הגמרא מקשה ממימרא אחרת של רבי יהושע בן לוי ש"אסור להתרפאות בדברי תורה." הגמרא מתרצת שאם אדם חולה, אכן אסור לו לקרוא פסוקים כדי להתרפאות, אך אם הוא בריא, מותר לו לומר פסוקים כדי להגן עליו שלא יחלה.

הרמב"ם (עבודה זרה יא, יב) מסביר שההבדל בין הקורא לרפואה לבין הקורא להגנה הוא מהותי. הקורא לרפואה סבור שקריאת הפסוקים היא סוג של תרופה שיש בכוחה לרפאות את המחלה. חשיבה זו יש בה חוסר הבנה של עניינה של התורה, וכלשון הרמב"ם: "שהן עושין דברי תורה רפואת הגוף ואינם אלא רפואת נפשות." פסוקי התורה באים להדריך את האדם לתקן את דרכיו ומעשיו, ולא לרפא מחלות פיזיות. אך הקורא להגן, אינו מכוון שקריאת הפסוקים תפעל כהגנה פיזית, אלא כוונתו להרבות בזכיות וכך יזכה שהקב"ה יגן עליו מצרות ונזקים. לכן קריאה להגן מותרת, וכך נהג רבי יהושע בן לוי שקרא פסוקים אלה על מיטתו.

ה"ציץ אליעזר" (חלק יז סימן ל) נשאל כיצד אנו קוראים מזמורי תהילים לרפואת אדם חולה. האם אין בכך עבירה על האיסור להתרפאות בדברי תורה? תשובתו היא על פי הסברו של הרמב"ם להבדל בין קריאה לרפואה לקריאה להגן. כאשר אנו אומרים תהילים עבור חולה, אין כוונתנו שעצם קריאת הפסוקים תרפא אותו ממחלתו. בקריאת הפסוקים אנו מתפללים אל הקב"ה שהוא ירפא אותו, וכן אנו משתדלים להרבות בזכיות שיעמדו לזכות אותו חולה, כדי שהקב"ה ירפא אותו. לכן, זה דומה לקריאה להגן שהיא מותרת.

To the article in English