לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב
 

מיעוט הירח / הרב עופר לבנת

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

השבוע בדפי הדף היומי הגמרא דנה בעניינם של קרבנות החטאת הקרבים כחלק מקרבנות המוסף בחגים. בהקשר לכך, הגמרא מביאה מדרש שכפשוטו הוא מאוד תמוה. אפילו ראשונים שבדרך כלל אינם עוסקים באגדה בחיבוריהם, התייחסו אליו.

הגמרא עומדת על ביטוי מיוחד המופיע בתורה בפרשיית קרבן החטאת של ראש חודש, ביטוי שאינו מופיע ביתר קרבנות החגים. הביטוי הוא "לחטאת לד'" (במדבר כח, טו). ביתר קרבנות החטאת כתוב "לחטאת" בלבד. על כך מביאה הגמרא (ט עמוד א) את המדרש הבא: "דאמר ריש לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לד'? אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח".

הגמרא במסכת חולין (ס עמוד ב) אומרת שבתחילה הקב"ה ברא את השמש והירח שווים באורם, אך לאחר מכן "אמרה הלבנה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?! אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?" וממשיכה הגמרא לתאר כיצד הקב"ה ניסה לפייס את הלבנה עד שבסוף אמר הקב"ה: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הלבנה". לכן כתוב שקרבן החטאת בראש חודש הוא "חטאת לד'"- כביכול הוא בא לכפר על הקב"ה.

מדרש זה תמוה מאוד. כיצד ניתן לומר שהקב"ה צריך כפרה על משהו? הרי"ף (דף א) מסביר שבעצם קרבן זה נועד לכפר על עם ישראל, אך הקב"ה קבע להקריב את הקרבן בראש חודש, כדי לתת כבוד ללבנה ולפייסה. תוספות הרא"ש (ד"ה שעיר) מסביר שהתורה מלמדת אותנו דרך ארץ, שאם אדם נאלץ להעניש אדם אחר, על אף שזה היה מוצדק, עליו לאחר מכן לפייס אותו.

ה"משך חכמה" (במדבר כח, טו) מציע הסבר מקורי למדרש זה. סוג אחד של עבודה זרה שפעם היה נפוץ בעולם הוא עבודת השמש. הגורם לטעות זו הוא היות השמש האור החזק ביותר. אילו היה הירח נשאר שווה ערך לשמש, לא היו רואים בני אדם בחמה משהו מיוחד ולא היו עובדים אותה. על ידי מיעוט הירח, פתח הקב"ה פתח לטעותם של בני האדם. לכן פונה הקב"ה לעם ישראל שיתקנו את הטעות הזאת וילמדו את העולם שאין ראוי לעבוד אלא את הקב"ה לבדו.

To the article in English