אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"מצא אחרת נאה הימנה"
נטל אתרוג והביאו לו אחר מהודר ממנו – על איזה מהם יברך?
ביום ראשון של חג הסוכות נטל עימו יהודי נכבד את נרתיק הלולב וקופסת האתרוג לבית הכנסת כשהוא נתון כולו בהכנות למצוות "ולקחתם". לאחר תפילת שחרית לוהטת, נפנו הכל אל לולביהם ואתרוגיהם לקראת אמירת ההלל. אף אותו יהודי בו עוסקים אנו הוציא את אתרוגו מן הקופסא, כשלפתע הפתיעו אחד מידידיו כשהוא מעניק לו אתרוג מהודר בתכלית, נקי מכל סיג ופגם ובעל גידול מרשים – כולו אומר הדר. סבר מקבל המתנה להניח את אתרוגו מידו ולברך על האתרוג הנאה אותו קיבל זה עתה, אך מאידך לא ידע אם מותר לו להניח את אתרוגו ולברך על אתרוג אחר. לפיכך אץ-רץ אל רב בית הכנסת לשאול מפיו דבר הלכה. איננו יודעים את שהורה לו הרב, אבל אחר הצהריים של אותו יום טוב הקדיש הרב שיעור הלכתי מיוחד לנידון שאלה זו. וכך סיפר:
מעשה ביהודי שדרכו היתה להדליק נרות החנוכה בשמן זית, אירע פעם שבבואו הביתה להדליק לא מצא שמן זית. כיון שרצה להדליק עוד לפני שתכלה רגל מן השוק, הכין את חנוכייתו להדלקה בנרות שעווה. ככלותו להדביק את הנרות כשהוא עומד כבר להדליק, נשמעה נקישה על דלת ביתו ומאנדהו הביא לו שמן זית. כעת הסתפק אותו אדם אם עליו להניח את נרות השעוה שהכין ולהדר ולהדליק בשמן זית, או שמא כן ידליק את נרות השעוה.
אין ידוע כיצד נהג אותו יהודי ואלו נרות אכן הדליק, אך פולמוס הלכתי עז ניצת בעקבות שאלה זו. ראשיתו בתשובה של הגאון רבי יעקב ריישר רבה של מיץ ובעל שו"ת "שבות יעקב". רבי יעקב (שו"ת חלק א, לז) סבר, שכיון שכבר הכין את נרות השעוה, עליו לסיים בהם את המצוה ולהדליק בהם, כשהוא מביא לדבריו מספר ראיות.
לכשהדפיס את ספרו – הפנה אחד הלומדים בו את אותה שאלה אל אחד מגאוני אותו הדור, הוא הגאון רבי צבי אשכנזי – ה"חכם צבי" כשהוא מציין את פסקו של בעל שבות יעקב והראיות שהביא.
אולם החכם צבי – רוח אחרת היתה עימו (שו"ת סימן מה) והוא סבור היה כי אין ספק שבמקרה כזה על אותו אחד להניח את נרות השעווה ולהדליק בשמן זית שהובא אליו. לדבריו הביא ראיות וסימוכין רבים מכל חלקי הש"ס, כשבין היתר הוא מציין כי נשמטו מן השבות יעקב דברי הגמרא בסוגייתנו. לפנינו עוסקים בפרה אדומה ואמרו בגמרא כי אם מצאו אחרת נאה הימנה – תיפדה הפרה, כשבמהלך המשא ומתן בגמרא אמרו כי אף אם כבר הועמדה על מערכתה ונשחטה, תיפדה אם מצאו אחרת נאה הימנה אם לא שראו זאת חכמים כגנאי, ולפיכך לרבי שמעון הסבור שאין בזה גנאי אכן ניתן לפדותה אף לאחר שחיטה. אמנם אף חכמים מסכימים שכל זמן שלא נשחטה אף שכבר החלו לעסוק בה למצוה – אפשר להחליפה באחרת אם נמצאה נאה הימנה. ואם כן – סבור החכם צבי – כל שכן בנרות של שעווה שאף שכבר הדביקן במקומם על מנת להדליק בהם אין זו נחשבת כהתחלת המצוה, ומחויב למשוך את ידיו מאותם נרות ולהדליק בשל שמן זית.
לאחר שנדפס שו"ת חכם צבי הובאו דברי ההשגה החריפים שכתב לידיעת בעל השבות יעקב, שהניף את ידו לכתוב תשובה ארוכה שתחזק את פסקו הראשון (ונדפסת בחלק ב' משו"ת שבות יעקב סימן ל). השבות יעקב מאריך ליישב את השגות החכם צבי נגדו תוך שהוא מסביר כי לא נשמטו ממנו דברי הגמרא בסוגייתנו – אך אין לדמות כלל בין הנידונים, שכן לפנינו אמרו שפרה אדומה כיון שדמיה יקרים מאד הרי לב בית דין מתנה עליה שניתן יהיה לפדותה אף אם כבר החלו לעסוק במצוותה, אך אין לדמות ממנה לשאר מצוות עליהן אין לב בית דין מתנה ולפיכך משעה שהחלו לעסוק בהן – אין להניחן.
כאותה מחלוקת שלגבי נר חנוכה – כך לגבי השאלה בה פתחנו לגבי אתרוג. החכם צבי בהשגותיו על פסקו של השבות יעקב, מציין שלפי דבריו, באתרוג "אם כבר לקח האתרוג שאינו מהודר בידו לברך ועד שלא בירך הביאו לו בחנם אתרוג יפה שאין כמוהו ונתנוהו לו במתנה, לא יברך כי אם על הראשון שאינו מהודר". אך נחלק על הדברים וכותב בלשון חריפה, "ודבר זה נשתקע ולא נאמר". ופוסק להלכה שבין באתרוג ובין בנר חנוכה ובכל המצוות שבעולם, תמיד עליו לברך על היפה והמהודר אף אם הגיע לידיו לאחר שכבר החל לעסוק במצוה הפחות מהודרת.
