דולה מים מבורות עמוקים
שבועות ז ע"א
"קרי רבא עליה דרבי: דולה מים מבורות עמוקים;
דתניא, רבי אומר: אקרא אני חיה, בהמה למה נאמרה? נאמר כאן (ויקרא ה') בהמה טמאה ונאמר להלן (ויקרא ז') בהמה טמאה, מה להלן טומאת קודש, אף כאן טומאת קודש. אשכחן טומאת קודש, טומאת מקדש מנלן? אמר קרא: (ויקרא י"ב) בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא, איתקש מקדש לקודש".
קשה,
הרי הביטוי: "קרי חכם פלוני עליה דחכם אלמוני" מופיע רבות בחז"ל, אך תמיד קראו פסוק - כמשמעות קרי=מקרא. ואילו כאן, אין מקרא כזה: "דולה מים מבורות עמוקים"!
אלא נראה שמשמעות הביטוי "דולה מים מבורות עמוקים" הוא על פי המדרש בבראשית רבה פרשת ויגש פרשה צג סימן ד:
"ויגש אליו יהודה וגו', כתיב (משלי כ, ה) מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
{בדומה} לבאר עמוקה מלאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין, ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל, ונימה בנימה, משיחה במשיחה, ודלה הימנה ושתה התחילו הכל דולין הימנה ושותין, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו".
וכך עשה גם רבי יהודה הנשיא שהיה מזרעו של יהודה, קשר פסוק בפסוק, ולימוד בלימוד, עד שהגיע למסקנתו.
ואפשר שזה פירוש דברי התוספות במסכת יבמות דף צז ע"ב:
"בערוך פי' חכמים דולי מים מבורות עמוקים כלומר מבינין הכל בחכמה".
כלומר, שכדי להגיע לאותה חכמה נצרכים לבקיאות בכל.
וכתב בחידושי הריטב"א מסכת שבועות דף ז ע"א:
"קרי רבא עליה דרבי דולה מים מבורות עמוקים דתניא רבי אומר אקרא אני חיה וכו'.
וא"ת מאי חשיבותא דרבי בהא דהא גזירה שוה הוא דדריש ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א"כ קיבלה מרבו?
וי"ל נהי דגמיר דבהמה בהמה לגזירה שוה לא גמיר לאיזה ענין, ורבי דלה מים מבורות עמוקים למדרשיה בהא, וזה ברור".
בכך ניכרת עוד יותר מעלתו של רבי, שהפסוקים המקושרים בגזירה שוה כבר היו נתונים, והיה עליו לחבר לימוד ללימוד כדי להגיע לאותה הלכה.
