עבודה זרה ממקור יהודי?
הרב דב קדרון
גיטין עג ע"א
על פי מסקנת הגמרא פוסק הרמב"ם (הלכות מכירה פרק יט הלכה ה) שמי שמוכר קרקע ומקבל עליו אחריות כלפי הקונה חייב לפצותו על כל אונס שייוולד בקרקע, אולם:
אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה, או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה, או שבאה זועה והשחיתה אותה, הרי זה פטור, שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה, וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל התנאי הזה.
על פי העיקרון הזה, שכל דבר חדש לגמרי, שלא עלה על הדעת בשעת התנאי, אינו כלול בתנאי, מסביר החתם סופר (תורת משה דברים יא,כח) שהרשעים בישראל יכלו לטעון שכאשר התנה איתנו הקב"ה לא לעבוד עבודה זרה הכוונה הייתה לעבודה זרה שהייתה קיימת אז, אבל לא לדבר חדש שלא היה קיים בכלל, וכך אכן עשו יהודים, כפי שאכן נאמר בפרשת האזינו (ל"ב י"ז): "יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם", ופירש"י שחידשו לעצמם מיני עבודה זרה שלא היה מעולם, והגוים אמרו זו היא עבודה זרה של ישראל.
כדי להוציא מדעתם אפשרות כזו, הזהיר משה רבנו את עם ישראל כמה פעמים שאסור לעבוד גם עבודה זרה שלא ידועה, כמו שאמר (שם יא, כח) שלא "לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם", וכן (להלן י"ג ז') "אשר לא ידעת אתה ואבותיך", כדי שלא יטענו שלא נשבעו לא לעבוד עבודה זרה שלא הכירו, לכן התנה עמהם בשבועה ואָלָה שאפילו את אשר לא ידעו לא יעבדו.
