איפה יש פחות כעס?
הרב דב קדרון
גיטין ע ע"א
בגמרא נאמר משמו של אליהו הנביא שראוי לאדם לאכול כמות שתמלא שליש מקיבתו, ולשתות כמות שתמלא עוד שליש, ולהשאיר את השליש השלישי, שכאשר יכעס – הכעס ימלא את קיבתו לגמרי.
בעל ההפלאה (פנים יפות ויקרא כה, יט) כותב בשם דודו (הגאון מוה' יעקב הלוי [מגלוגא] ז"ל) שפירש בפסוק [דברים ח, י] ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, שהאכילה בארץ ישראל שונה מהאכילה בכל הארצות האחרות, כי מה שאמרו חז"ל [גיטין ע א] אכול שליש ושתה שליש והנח שליש שאם תכעס תעמוד על מלואו, נאמר רק לגבי ארצות אחרות, כי שם יש יותר כעס, כמו שאמרו במסכת נדרים (כב,א) שעולא כאשר עלה לארץ ישראל הלך עם שני אנשים ואחד מהם, מתוך כעס, שחט את חברו, וכאשר הוא סיפר זאת לרבי יוחנן הוא תמה איך ייתכן שבארץ ישראל יכעס יהודי כל כך, שהרי כתוב [דברים כח, סה] ונתן ה' לך שם לב רגז, ו"שם" מתייחס לחוץ לארץ, ואכן אמר לו עולא שבאותה שעה עדיין לא עברו את הירדן ולא נכנסו לתחום ארץ ישראל.
על פי זה הוא הסביר שדווקא בחוץ לארץ צריך אדם להשאיר שליש מקיבתו שתתמלא על ידי הכעס, אבל בארץ ישראל נאמר: "ואכלת ושבעת", שיכול לאכול כדי שביעה, מפני שבטוח הוא שלא יבוא לידי כעס, בארץ הטובה. וכן נאמר בברכות בפרשת בחוקותי (ויקרא כה, יט): "וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע", שיאכלו כדי שביעה, משום שבארץ ישראל, כאשר מתקיימות הברכות, יושבים לבטח עליה, בלא כעס ומחלוקת.
