עת לעשות לה' / רפי זברגר

גיטין ס ע''א
 

הקדמה 

בסוף הדף הקודם מסופר כי שלחו בני הגליל ''שאלה הלכתית'' לרבי חלבו [כנראה היה רב אזורי בצפון] בנושא התקנה הקשורה לסדר העולים לתורה בבית הכנסת, נושא בו עסקנו במשנה. 
  

הנושא

באופן אסוציאטיבי מביאים בתחילת הדף שלנו ''שאלה הלכתית'' נוספת לרבי חלבו:
מהו לקרות בחומשים בבית הכנסת בציבור?
לפי הסברו של רש''י חומש הינו ספר תורה כמו שיש לנו בבתי כנסיות, אך כל חומש מהווה ספר בפני עצמו. נשאלה שאלה האם מותר לקרוא מספר שכזה בציבור?
לא הוה בידיה. אתא שייליה לרבי יצחק נפחא, לא הוה בידיה.
רבי חלבו לא ידע תשובה וגם כששאל את רבי יצחק נפחא רבו לא נענה.
אתא שאיל בי מדרשא, ופשטוה מהא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: ספר תורה שחסר יריעה אחת - אין קורין בו.
הלך רבי אבא לשאול בבית המדרש שאלה זו, וענו לו לאור פסקו של שמואל בשם רבי יוחנן אשר פסל ספר תורה החסרה יריעה אחת. הסיקו בבית המדרש שאם יריעה אחת חסרה פוסלת, בוודאי כאשר חסרים ארבעה ספרים (אם קורא בספר אחד חסרים שאר הספרים) יהיה פסול מלקרוא.
ולא היא, התם מחסר במילתיה, הכא לא מחסר במילתיה.
דוחה הגמרא את ההוכחה ואומרת כי שם חסר בספר תורה שקוראים, ואילו כאן לא חסר שום דבר בספר תורה הנקרא.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור.
רבה ורב יוסף פסקו בשאלה זו כי אין לקרוא בחומש אך מסיבה אחרת. קריאה בחומש אינה כבוד הציבור ולכן נאסר.
ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא - אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב.
מביאה הגמרא פסק נוסף מבית מדרשם של רב ורב יוסף בעניין דומה: אין לקרוא מספר המכיל את כל ההפטרות בתורה.
מהטעם שאסור לכתוב ספר שאינו שלם.
מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור; מאי טעמא? דהא לא חזי למיקרי ביה
מכוח פסק זה אסר בנו של רב אשי גם לטלטל ספר הפטרות, שהרי אם אסור לקרוא בו הרי הוא מוקצה ואסור בטלטול.
ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה,
דוחה הגמרא את שני הפסקים: מותר לקרוא בו, וממילא מותר גם לטלטל אותו. ומוכיחה זאת הגמרא מיד:
דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב! אלא כיון דלא אפשר - עת לעשות לה' הפרו תורתך, הכי נמי כיון דלא אפשר - עת לעשות לה' הפרו תורתך.
רבי יוחנן וריש לקיש היו מעיינים בספרי אגדות למרות שהם ''תורה שבעל פה'' ואסור לכתוב אותה. אלא מכיוון 'שנתמעט הלב" ואם לא נכתוב הרי ''התורה משתכחת" הרי שאנו מפעילים את הפסוק ''עת לעשות לה' הפרו תורתך''. פסוק זה מלמדנו כי מותר אפילו ''להפר'' את התורה, משום ''עת לעשות לה''. מכאן לומדת הגמרא כי גם בספרי הפטרה, כיוון שאין לכל ציבור וציבור יכולת לכתוב את כל הנביא יחדיו, הרי משום ''עת לעשות לה'' מותר להפר ולכתוב אותו. 
 

מהו המסר

• "מותר" לא לדעת – למדנו זאת מרבי חלבו ורבי יצחק נפחא, שהם ''גילו'' שאינם יודעים. ויותר מכך, רבי חלבו הלך לבית המדרש ושאל את שאלתו, ובכך בעצם פרסם את אי ידיעתו, ולא הייתה לו כל בעיה בכך, העיקר להגיע לאמת ולתשובה.
• גמישות – חז''ל מלמדים אותנו מהפסוק ''עת לעשות לה' הפרו תורתך'' כי ישנם מקרים בהם לא נצליח לנהוג בדרך אופטימלית, אלא נרד דרגה, אפילו נפר דין תורה כדי להמשיך במסורת במשך הדורות. כמובן שלא כל אדם יכול להחליט ליישם דין זה, המסור אך ורק לחכמים. אבל עיקרון הגמישות נכון במערכות חיים אחרות במהלך חיינו.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]