נטיעה בשמיטה אסורה מן התורה?
הרב דב קדרון
גיטין נג ע"ב
בגמרא נאמר שכשם שאסור לנטוע אילנות בשבת מן התורה, כך גם נטיעה בשנת השמיטה אסורה מן התורה.
מכאן הקשה בעל תורה תמימה (הערות ויקרא פרק כה הערה יד) על הרמב"ם (בפ"א ה"ג משמיטה) שכתב: "וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב, לומר לך, על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב, ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מכת מרדות, כיצד, המבריך או המרכיב או הנוטע וכו' מכין אותו מכת מרדות". ממה שכותב הרמב"ם שהנוטע בשמיטה מכין אותו מכת מרדות, שזהו עונש על עבירה דרבנן, ולא כתב שלוקה, כשם שבדרך כלל לוקים על עבירה מן התורה, משמע שלדעתו נטיעה בשנת השמיטה אינה אסורה מן התורה, ואיך התעלם הרמב"ם ממה שמפורש בגמרא?
הגר"א שפירא זצ"ל (מנחת אברהם ח"ג, עמוד קעו) תירץ זאת (וכיוון למה שכתב בערוך השולחן העתיד הלכות שמיטה סימן יט סעיף ג) שאין כוונת הרמב"ם לומר שאין איסור מן התורה לנטוע עצים בשמיטה, אלא כוונתו היא רק שאין בזה איסור לא תעשה, אלא איסור עשה. כי איסור הלא תעשה בשמיטה חל רק על עבודת הארץ, ואילו נטיעת אילנות מוגדרת כעבודת האילן, אבל מצוות העשה של "ושבתה הארץ" כוללת את כל העבודות, לכן מצד אחד נאמר בגמרא שנטיעה אסורה מן התורה (באיסור עשה), ומצד שני הרמב"ם כותב שאין לוקים על כך מן התורה, אלא רק מכת מרדות, כי על איסור עשה דאורייתא אין עונש מלקות.
