קריאה למי ששמו כשם אביו
הרב דב קדרון
גיטין לד ע"ב
בגמרא נקרא אביי בשם "נחמני", וכותב רש"י שנראה לו שהשם הזה ניתן לו על ידי רבו, רבה בר נחמני (שהיה גם דודו. ערוך ערך אביי בשם הגאונים), שגידל את אביי, שהיה יתום, בביתו, ולימדו תורה, וקרא לו נחמני על שם אביו.
בעל ספר באר שבע (הוריות יד,א) מניח שנחמני, אביו של רבה (והסבא של אביי) היה בחיים כאשר רבה גידל את אביי, והוא מביא את דברי הערוך (בשם הגאונים) שבגלל ששמו האמיתי של אביי היה נחמני, כשם אביו, לפעמים היה רבה קורא לו בכינוי "אביי", כאדם שקורא "אבי" בארמית. מדוע לא תמיד קרא רבה לאביי בשמו? הוא מסביר זאת על פי דברי הרמב"ם (הלכות ממרים ו,ג) שאסור לבן לקרוא לאנשים אחרים ששמם כשמו של אביו בפני אביו (זה בשם שאינו פלאי, אבל בשם פלאי אפילו שלא בפניו אסור, אבל השם נחמני אינו שם פלאי), לכן בפני נחמני, אביו של רבה, הוא לא קרא לאביי כך, ורק שלא בפניו הוא קרא לו נחמני.
אולם מדברי רש"י שכותב ששמו של אביי היה בעצם נחמני, ושם זה ניתן לו על ידי רבה, הוא מבין שרש"י חולק לגמרי על הרמב"ם, וסובר שאין כלל איסור לבן לקרוא לאנשים אחרים שקרויים באותו שם של אביו, כי מה שנאמר בגמרא הוא רק שלא יקרא לאביו עצמו בשמו, לא בחייו ולא במותו, אבל לא מצאנו בשום מקום שאין לקרוא לאחרים ששמם כשם אביו בשמם.
