'דברים שבלב' / גיטין לד ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו מדובר על מקרה בו ניתן להבין מדבריו של הבעל שהוא חזר בו מרצונו לגרש את אשתו; המקרה המדובר הוא שאדם שלח שליח שיגרש את אשתו וכאשר הגיע השליח לאשה היא אמרה לו שיבוא מחר, השליח חזר לבעל ואמר לו את שקרה ושלמעה שעדיין לא גירש את האשה והבעל אמר "ברוך הטוב והמטיב". כלומר, הבעל גילה דעתו שהוא שמח בכך שהשליח לא מסר הגט לאשה אבל לא ביטל באופן מפורש את הגט.
אביי ורבא נחלקו בשאלה איזה ידבור נדרש בכדי לבטל דיבור של שליחות. לדעת אביי נדרש דיבור מלא כמו בדיבור שמינה את השליח, ולדעת רבא די בגילוי דעת של הבעל שמובן ממנו כי רצונו הוא שהגט יהיה בטל. רבי ישעיה די טראני (תוספות רי"ד) הסביר את המחלוקת כחלק מגדרי "דברים שבלב אינם דברים"; לדעת אביי (יש להעיר שבמקרה בו כוונתו של האדם ברורה אז גם אביי יסכים שגילוי הדעת די לביטול השליחות, המקור לכך הוא מדברי בעלי התוספות במסכת קידושין (דף כט עמוד ב ד"ה דברים שבלב) שדברים שבלב אינם דברים רק כאשר כוונתו של האדם לא ברורה) מדובר בדברים שבלב משום שדיבור שאינו מפורש דיו אינו מועיל והוא כדברים שבלב, לעומת זאת לדעת רבא גילוי הדעת הוא דיבור מפורש דיו ולכן לא מדובר כאן בדברים שבלב.
על פניו נראה שאביי ורבא חלוקים באופן עקרוני בדין של דברים שבלב אך אפשר וניתן לצמצם את המחלוקת בין אביי ורבא רק למקרים מסויימים שבהם ישנו חילוק כדלהלן וביניהם שליחות בגט; הרמב"ם בהלכות זכיה ומתנה פסק שדברים שבלב אינם דברים רק במקרה שבו נעשתה מכירה של דבר מה אך לא במקרה של מתנה:
"לעולם אומדין דעת הנותן, אם היו הדברים מראין סוף דעתו עושין על פי האומד אף על פי שלא פירש, כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחר מתנה גלויה גמורה ואחר כך בא בנו אין מתנתו קיימת, שהדברים מוכיחין שאילו ידע שבנו קיים לא היה נותן כל נכסיו, לפיכך אם שייר מנכסיו כל שהוא בין קרקע בין במטלטלין מתנתו קיימת" (פרק ו הלכה א).
כלומר, כאשר מדובר במכירה שבה יש שני צדדים אז אין לדברים שבלב משקל, אך כאשר מדובר במתנה שיש בה רק צד אחד שהוא הנותן יש משקל לדברים שבלב. ביטול שליחות הינו מעשה חד צדדי שכן השליח איננו צד כלל ומשום כך לדעת רבא ביטול השליחות יכול להיעשות על ידי גילוי דעת אף שלא נאמר בפירוש.
