הפרשת תרומות ומעשרות

הרב דב קדרון

גיטין ל ע"א

מדברי תוספות (ד"ה אין) מבין בעל ספר תורת הארץ (קונט' אחרון פ"ג אות ו) שאדם שיש בידו פירות חייב להפריש מהם תרומות ומעשרות גם אם אינו רוצה לאוכלם, כי מצוות ההפרשה היא מצווה חיובית, שעומדת בפני עצמה.

לעומת זאת רש"י (גיטין מז,ב ד"ה מדאורייתא) ורבי אברהם בן הרמב"ם (ברכת אברהם סימן יד בהסבר דעת אביו, הרמב"ם) סבורים שהפרשת תרומה ומעשרות אינה מצוה חיובית המוטלת על האדם בכל מצב, ואין אדם חייב לעשר פירותיו אלא אם כן אוכלם, או מוכרם, שנהנה מהם, אבל אם ירצה להניח פירותיו טבולים כל הימים ויאכל מפירות אחרים, הרשות בידו, ואינו מבטל מצוה, והרי זו כמצות שחיטה, שאם אינו רוצה לאכול בשר אין כאן מצוה לשחוט.

בעניין דומה נחלקו המגן אברהם והגר"א (או"ח תחילת סימן ח) לגבי מצוות הפרשת חלה.

לדעת המגן אברהם הפרשת חלה אינה נחשבת כל כך מצווה חיובית, כי כל מטרתה היא לתקן את העיסה ולהתירה לאכילה, ולכן אפשר לברך על ההפרשה גם בישיבה, ולעומת זאת הגר"א כותב שדברים אלו אין להם שחר, שהרי אסור לאדם לבטל את מצוות הפרשת חלה על ידי שילוש עיסות קטנות שאין בהן שיעור המחייב זאת, ומכאן הוא מוכיח שההפרשה עצמה היא מצווה חשובה בפני עצמה, שאינה באה רק כדי להתיר את העיסה באכילה, אלא יש בה חיוב עצמי.