אל תשליכני לעת זקנה

הרב דב קדרון

גיטין כח ע"א

בעל ששלח שליח לתת גט לאשתו, והלך השליח ואין ידוע האם הבעל עדיין בחיים, מעמידים אותו בחזקת חי, ורשאי השליח לתת את הגט.

אולם לפי רבא, אם הגיע הבעל לגיל שמונים צריך לחשוש שאולי מת הבעל, ואסור לשליח לתת את הגט, אלא אם כן הבעל כבר "הפליג", כלומר עבר את גיל 90 או 100 (לפי מפרשים שונים), שאז נראה שמדובר באדם יוצא דופן, שאינו כשאר האדם, ויש לו חזקת חיים גם אחרי הגיל המופלג הזה.

על פי זה הסביר בעל ספר שיר מעון (פרשת וזאת הברכה) את בקשתו של דוד המלך ע"ה: "אל תשליכני לעת זקנה" (תהלים ע"א ט').

לכאורה בקשה זו לא ברורה, שכן היה לו לבקש: אל תשליכני בזקנתי. לעומת זאת "עת זקנה" משמעותו רק הזמן של התחלת הזקנה.

אלא על פי הדעה הנ"ל שאם מגיע אדם לתשעים שנה יוכל לחיות עוד רבות בשנים יותר ממאה, וזאת כי על פי הטבע כאשר מתחילים ימי הזקנה מתהפך טבע האדם בהרבה עניינים, ומתעוררים כמה מיני חולאים, אולם מי שמצליח לצלוח את התקופה הזו, גופו מתרגל לחיות במצב שבו הוא נמצא, ואחר כך כשיזקין בריאותו משתפרת. ולכן ביקש דוד המלך ע"ה "אל תשליכני לעת זקנה", כי אז, בתחילת הזקנה, צריך יותר רחמים מאשר בזקנה ממש.