גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שע מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף טז ע"ב
מה המעלה של גלות אדום - "בטולא דבר עשו" - משאר הגליות
מסופר בגמרא (טז:): "רבה בר בר חנה חלש, עול לגביה רב יהודה ורבה, לשיולי ביה וכו' אדהכי אתא ההוא חברא ("שם אומה שהיתה עם הפרסיים". רש"י שבת מה.) שקלה לשרגא מקמייהו ("שיש לפרסיים יום איד שאין מדליקין אור באותו יום אלא בבית ע"ז שלהן". רש"י), אמר, רחמנא או בטולך או בטולא דבּר עשו (אמר רבה בר בר חנה, "או החביאנו בצלך או הגלונו בצל בני עשו שהן מכבדין אותנו")". ומקשי בגמרא: "למימרא דארומאי (-רומאים בני עשו) מעלו מפרסאי, והתני רבי חייא מאי דכתיב (איוב כח, כג) 'אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה', יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים ("שגוזרין שמד שלא יתעסקו בתורה ולא יקיימו מצוות") עמד והגלה אותם לבבל". ומשני: "לא קשיא, הא מקמי דניתו חברי לבבל ("בימי כשדים נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר") הא לבתר דאתו חברי לבבל ("משכבש כורש את המלכות ומלך בבבל". רש"י)".
ביאור בדרך פשט למאמר מופלא זה מובא בפירוש 'רבינו אפרים' על התורה (נדפס ב'תוספות השלם' עה"ת פר' תולדות בפסוק ויאהב יצחק), אודות מה שרצה יצחק אבינו לברך את עשו (בראשית כז, כט): "הוה גביר לאחיך", ולכאורה ייפלא, מדוע עלה על דעת יצחק אבינו שישתעבד יעקב תחת ידי עשו, אלא: "שמעתי בשם ה"ה דון חסדאי קרשקש ז"ל, כי בחר יצחק אבינו להיות בני יעקב מקבלים צידה ומאכל מאת בני עשו בנו מהיותם מסורים ביד עם אחר, וכך אמרו רבותינו ז"ל 'או בטולך או בטולא דבר עשו', כי מלכות רומי חשובה, כי היחס והאחוה הם דבר גדול". מבואר, שמצד יחוסם, בהיותם אחים מאב ואם, נזקפת אצל בני עשו המעליותא ש'הן מכבדין אותנו'.
ביאור נאה כתב המהר"ם שיף בדרך דרוש, כי שעבודם של בני עשו בבני ישראל אינו שעבוד מוחלט, כי זה תלוי במה שעוסקים בני ישראל בתורה ובמצות, כמו שבירך יצחק את עשו (שם, מ): "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך", וברש"י: "כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל 'ופרקת עולו' וגו'", וכן נאמר (שם, כב): "הקול קול יעקב והידים ידי עשו", ואמרו במדרש (ב"ר סה, כ): "בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות... ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו אין ידי עשו שולטות". נמצא שגם כאשר נתונים בצלם של בני עשו, יש באפשרות לבני ישראל להקל מעליהם עול הגליות, במה שמתחזקים בתורה ובמצוות, ומשא"כ בשעבוד עובדי כוכבים אחרים ישנה דאגה גדולה כשנותן להם השי"ת שליטה, שהרי אז אין מידם מציל, כי יתכן שכוחם אינו מותנה במה שבני ישראל מתרשלים בקיום התורה והמצוות, ולכן קושי הגלות אצלם הוא גדול מנשוא.
רבינו ה'חתם סופר' בדרשותיו (דרוש לז' אדר שנת תקס"ח קמא:) ביאר מאמר זה באופן נוסף, על פי מה שאומרים ב'הגדה של פסח': "צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל", כי בפשטות נראה שההבדל בין לבן הארמי לפרעה הרשע הוא במה שפרעה גזר רק על הזכרים, ואילו לבן ביקש לעקור את הכל, אכן בעומק הענין יש הבדל חמור יותר, כי פרעה 'גזר', ומה שאין כן לבן 'ביקש', כי בגלות מצרים ידעו בני ישראל את הגזירה, שפרעה גזר על הזכרים וביצע אמרתו, וכמעט רגע טבעו במים, ואילו הנקבות ידעו שיצאו לחיים, ומשא"כ לבן, במה ש'ביקש לעקור את הכל', היה יעקב אבינו שרוי בכל אותן השנים במצב שחייו היו תלויים מנגד, כי לא ידע מה ילד יום, ולבן החליף משכורתו עשרת מונים, וכל אותה עת עמד בדאגה שמא יעשה עמו לבן כחפצו ורצונו, "וזה גרע הרבה ממיתה והריגה מוחלטת".
ועל כך כתב החת"ס לענינינו: "והנה טיטוס גזר 'מאן דקטיל לישראל לישקל ד' זוזי' (עי' גיטין נה:), זהו הריגה מוחלטת, משא"כ הפרסיים, מעולם לא שלחו יד ביהודים, ומ"מ עומדים עליהם ומבקשים להרע להם, ועל זה התפלל: 'רחמנא או בטולך', ונהיה אנחנו ברום עליון, או אם ח"ו נגזר עלינו גלות תתננו בטולא דבר אדום, שמחליט דבריו כטיטוס הנ"ל, אבל לא כי הני 'חברי', שמבקשים להרוג שהוא רע מן הכל".
הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל בספרו 'חכמת התורה' (פר' תולדות בפסוק ויגש וישק) מבאר הענין באופן מחודש, ומביא תחילה את דברי ה'שערי אורה' (שער החמישי הספירה השישית): "דע כי יצחק אבינו ע"ה היה צופה כל העתיד לבוא, וצפה וראה כי בני יעקב יהו חוטאין ומכעיסין לפני ה' יתברך ויירשו דיני גיהנם, וכשראה יצחק שישראל בגלות עשו, שמח ואמר: גלות מכפרת עוון; ואמר: כן, אני אוהב מאוד כל הצרות של עשו, ללמד על ישראל חובה כדי לגמור עליהם הדין בגלות בעולם הזה. וזהו (בראשית כה, כח) 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו'. ומהו 'כי ציד בפיו', אלא ראה בני יעקב נצודים בדיני גיהנם, וראה ונצטער, וכשראה גלות אדום וראה הציד של גיהנם נתון בפיו של עשו, שמח ואמר: גלות מכפרת עוון".
וממשיך הגרש"ק לבאר למה דייקא בגלות אדום מתכפרים שלא נירש גיהנם, וז"ל: "ואני אוסיף על דבריו, דצער יותר הוי לאדם אם אחיו משתעבד בו ממה שאחרים משתעבדים בו, וכמ"ש הכתוב (ויקרא כה, מו): 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך', ובירמי' (לד, ט): 'לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש', ולכך אמר יצחק, אם יהיה בגלות ביד אומה אחרת יהיה הגלות יותר קשה, אבל ביד עשו יהיה הצער עולה במקום עונש".
ובזה מבאר את המאמר שלפנינו: "רחמנא, או בטולך או בטולא דבר עשו", כי זאת היא המעליותא של השעבוד תחת ידי אחינו עשו – גלות אדום, כי בנוסף לכובד הגלות יש כאן צער נוסף של ההשתעבדות תחת ידי אומה שהיא אחינו בשרינו, ובכח זה נזכה להיות נקיים מכל עון, ויסיר מעלינו חובת גיהנם לגמרי. אכי"ר.
