קל וחומר - סגולה לרפואה
הרב דב קדרון
גיטין טז ע"ב
בגמרא מסופר שרבה בר בר חנה חלה ונכנסו חכמים לבקרו, ושאלו אותו מה הדין בשני אנשים שמביאים גט ממדינת הים, האם צריכים לומר שנכתב ונחתם בפניהם, והוא ענה שאינם צריכים לומר זאת, שהרי ביכולתם אף להעיד שהאשה גרושה ועדותם תתקבל, והרי זה קל וחומר.
בעל ספר בניהו בן יהוידע מקשה מדוע הוצרך לפרש מסדר התלמוד, שהוא חלה והם נכנסו לבקרו, והרי לכאורה הנסיבות שבהן נאמרו הדברים לא חשובות.
הוא מסביר שזה בא ללמדנו את שבחם של אותם חכמים, שאף על פי שנכנסו לבקר החולה, לא היו מדברים אלא בדברי תורה, וגם הוא אף על פי שהיה חולה שם לבו להשיב כהלכה.
הוא מוסיף שנראה כי מן השמים נתגלגלה שאלה זו באותה שעה, כדי שישיב עליה תשובה מעין קל וחומר, כי ידוע שאמירת קל וחומר מסוגל לרפואה, וכמו שכתב הרב בני יששכר ז"ל על פסוק [במדבר י"ב י"ג] אל נא רפא נא לה והשיב לו השי"ת ואביה וכו' [שם שם י"ד], שאמר לו קל וחומר.
כך כותב גם בעל קדושת לוי (שמות פרשת כי תשא) ששלוש עשרה מדות של רחמים: אל כו' מקבילות לשלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. המידה הראשונה: 'אל' הוא 'קל וחומר'. וזו שרמזו רבותינו ז"ל בתפלת משה רבינו ע"ה (במדבר יב, יג - יד) אל נא רפא נא לה, ותשובת הקב"ה הייתה: ואביה ירוק כו', קל וחומר לשכינה כו'. כי מדת 'אל' הוא 'קל וחומר', וכן רפואה מן ה' הוא קל וחומר, כעין מאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין צא,א, לגבי תחיית המתים): אם מה שלא היה עדיין בעולם נהיה (נולד), מה שכבר היה לא כל שכן שיכול להתרפא.
