שילוב של שמיעה ודיבור
הרב דב קדרון
גיטין טו ע"ב
בגמרא מדובר על כמה עניינים שיש בהם שיעור מסוים, ויש דיון בשאלה האם ניתן לקיים אותם לחצאים, כמו מחיצה עשרה טפחים שחציה חריץ עמוק חמשה וחציה גדר גבוה חמשה, או נטילת יד אחת בשפיכה של מים עליה וטבילה של היד השניה וכיוצא בזה.
בעל ספר שיח השדה (פרומר, שער ברכת ה' סימן ד אות ג) מביא בשם כמה מרבותינו האחרונים (רבי עקיבא איגר זצ"ל, הגרש"ק זצ"ל ועוד) שאמרו שכאשר אדם שומע ברכה מאחר ויוצא ידי חובה מדין "שומע כעונה", אינו חייב לשמוע את כל הברכה מהמשמיע, אלא יכול לשמוע חלק ממנה ואת החלק האחר יכול לומר בעצמו. כך למשל, אשה יכולה לברך ברכת המזון, אף לפי הדעה שאינה מזכירה בה ברית ותורה, ואיש יכול לשמוע ממנה ולצאת ידי חובה, אם הוא מוסיף לומר בעצמו ברית ותורה (שבלעדיהם אינו יוצא ידי חובה). וכן אשה יכולה לשמוע את אמצע הקידוש מבעלה, ולומר את תחילת הקידוש וסופו בעצמה, ויוצאת ידי חובה בשילוב של אמירתה ואמירתו.
אמנם החזון איש (או"ח סימן כט אות ו) חולק על כך, וסבור שאין אפשרות לשלב בברכה אחת אמירה ושמיעה, אלא או שיאמר אדם בעצמו את כל הברכה, או שישמע את כולה מאחר ויצא ידי חובה מדין "שומע כעונה".
כך הוכיח גם בעל קהילות יעקב (ברכות סימן ט) מהנאמר שם במשנה (ברכות לד) שאם שליח הציבור טעה באמצע ברכה, צריך מי שמחליפו להתחיל מתחילת אותה ברכה, ולא יכול להמשיך מהמקום שטעה הראשון, כי אין דין "שומע כעונה" בחלק של ברכה, אלא בברכה שלמה.
