מה מיוחד בקניין אודיתא?

הרב דב קדרון

גיטין יג ע"ב

תוספות (ד"ה גופא) מזכירים קניין "אודיתא", וסבורים שהודאה שאדם מודה לחבירו שהוא חייב לו דבר מסוים הרי היא כקניין ממש, שגורם להעברת בעלות של אותו דבר מהמודה למי שהודה לטובתו.

המהרש"א ועוד מפרשים כותבים שאין תוקף לקניין אודיתא ללא נוכחות של עדים בזמן ההודאה, והקשה הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מעדני ארץ סימן יט) מדוע שונה קניין זה מכל הקניינים האחרים, שבהם ההלכה היא שיש תוקף לקניין גם ללא נוכחות עדים, כי כל הצורך בעדים הוא רק למנוע רמאות ושקר, אבל אם שני הצדדים מודים שנעשה מעשה קניין אזי הבעלות עוברת מהקונה למקנה מתוקף מעשה הקניין עצמו, אם כן מדוע יש צורך בנוכחות עדים לתוקפו של קניין אודיתא.

הוא מסביר שקניין אודיתא מועיל מן התורה משום שמיד כשהודה בפני עדים על חפץ שלו שהוא של חברו יכול חברו לתובעו בבי"ד על פי הודאתו, כיון שהודאת בעל דין נחשבת כמאה עדים, וזאת הסיבה שעצם ההודאה נחשבת גם קנין, כיון שנעשתה פעולה כזו שמזכה את המקבל מן הדין.

מכיוון שהמנגנון של הקניין מבוסס על זכות התביעה של המקבל בבית דין, ברור שכל זמן שלא הודה בפני עדים לא נעשתה עדיין שום פעולה שמוכיחה על בעלות המקבל בנכס, כיון שללא עדים אין אפשרות לתבוע ולזכות בבית דין, לכן אין זה נחשב כלל קנין.