ארציותם של ישראל / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
קידושין סט ע"ב
אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות.
יש לומדי תורה, קדושי עליון, ויש אנשים פשוטים לכאורה, שצריכים לצאת לעמל יומם ולעבוד לפרנסתם. על פניו יש כאן כאלו שמקיימים את רצון ה' בכל רגע ורגע, וכאלו שלצער הלב לא זוכים לקיים את רצון ה' אלא לכמה רגעים במהלך היום, כאשר הם פותחים ספר או מצטרפים לשיעור תורה.
אם לנתח את הדברים עוד יותר, הרי שגם לומדי התורה והקדושים, זקוקים לאכול, לישון ולעשות דברים נוספים שהעולם מכריח לעשות, ולכאורה באותם זמנים הם אינם קדושים כפי שהם בזמן שהם עסוקים בתורתם ותפילתם. לא כך?
שאלה יסודית זו, מקבלת מענה נפלא מרבי זאב וולף מז'יטומיר (אור המאיר, ויקרא לפסח, ד"ה ולזה תראה, ועוד מקומות), על בסיס קביעת הגמרא כאן, שעל פניה נראית קביעה טופוגרפית גרידא.
אולם, בעומקה, אומר רבי זאב וולף, אמירה זו מכילה מסר לחיים. משום שהמילה "ארץ" במשמעותה הפנימית הינה "ארציות", וכוונת הגמרא כאן לומר שארציותם של ישראל, היינו החומריות שלהם, גבוהה מכל הארצות.
כאשר יהודי פוגש בעניין ארצי וחומרי, יחסו לדבר זה איננו כיחסו של אדם מאומות העולם. יחסו של היהודי לחומריות הסובבת אותו צריכה להיות מתוך השאלה: כיצד ניתן להפוך חומריות זו לאלוקות.
כאשר היהודי יוצא לעמל יומו, המחשבות שאמורות להוביל אותו הן שהוא זוכה כעת לקיים את דיני התורה, להמנע מגזל, ריבית והלכות נוספות שקשורות לדיני העבודה. הוא זוכה לקדש שם שמים בהליכותיו ונועם דרכיו, ובזה הוא מגלה את נוכחותו של הקב"ה לא רק בתוך תחומי בית המדרש, אלא בכל מקום.
כך גם ביחס לאותם אלו שזוכים לשבת ללמוד ולהתפלל כל היום כולו, ומידי פעם פונים, מכורח המציאות, לקיום צרכי הגוף. פעולות אלו אינן פניה מאת ה', אלא אופן נוסף שבו הקב"ה מתגלה דרכם בעולם, וכך הם אמורים לנהוג בשעה זו, ולחפש כיצד ניתן לגלות את הנוכחות האלוקית בזמנים אלו בהם.
ומדוע?
כל זאת, משום שארציותם של ישראל גבוהה מכל הארצות.
