יראת תלמידי חכמים / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
קידושין נז ע"א
כדתניא: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש; אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהם? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך קבלתי על הפרישה; עד שבא רבי עקיבא ולימד: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים.
מה ניתן לענות למי שאומר שיש לו כבוד ומורא לקדוש ברוך הוא ותורתו, אבל אין לו כבוד לתלמידי החכמים?
תשובה נפלאה לדבר זה עונה הבעל שם טוב הקדוש (מובא בצפנת פענח, בשלח, ד"ה ובזה הבין כוונת), על בסיס הדיון בסוגייתנו.
שכן, שאלה פשוטה שעולה מתוך העיון בסוגיה הזו היא, מדוע שמעון העמסוני לא אמר מלכתחילה את תשובתו של רבי עקיבא? מה מיוחד כל כך בתשובה שאומר רבי עקיבא ששמעון העמסוני לא יכול היה לומר לבד?
עונה על כך הבעש"ט ואומר שהנקודה היא, ששמעון העמסוני לא חשב שיש משהו שניתן בכלל לדמות ליראת ה'. האם אפשר בכלל להשוות יראת בשר ודם, קדוש ומיוחד ככל שיהיה, ליראת ה' יתברך?
אלא שאז הגיע רבי עקיבא, אותו רבי עקיבא ששנא תלמידי חכמים ואמר (פסחים מט, ב) "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור", ודרש את הדרשה על יראת תלמידי חכמים, ומדוע דווקא הוא?
משום שרק אדם שעבר תהליך מנוגד כל כך, וראה כיצד הוא היה נראה בתקופה שבה שנא תלמידי חכמים, ומה יראת תלמידי חכמים תרמה ליראת השמים שלו, יכול לדרוש דרשה מופלאה שכזו.
במובן מסויים, רבי עקיבא דרש את הדרשה הזו על עצמו, לאמור: אני הוא זה שיכול להעיד עד כמה הקרבה לתלמידי החכמים והיראה מהם הרימה אותי אל על לכדי קרבת אלוקים ויראת אלוקים לי טוב.
כך, שאם ישנו אדם שמדמה בנפשו שאפשר להתחבר לרבונו של עולם ללא תלמידי החכמים שהוא שתל בכל דור ודור, תבוא דרשת החיים של רבי עקיבא ותוכיח.
