אכילה בשוגג של איסור דרבנן
הרב דב קדרון
גיטין ז ע"א
בגמרא מובאת התמיהה: השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן – צדיקים עצמם לא כל שכן, ומסביר רבנו תם (בתוד"ה השתא) שרק בענייני אכילת איסור לא ייתכן שיהיה מכשול לצדיק, כי יש בזה גנאי מיוחד, אבל בעניינים אחרים מצאנו שגם צדיקים נכשלו ולא הייתה בזה תמיהה.
תוספות מקשים על הכלל שצדיקים לא נכשלים באכילת איסור ממה שמסופר במסכת פסחים (קו,ב) שרב ירמיה בר אבא שכח וטעם משהו לפני הבדלה, איך ייתכן שיהיה מכשול כזה לצדיק.
מקושיה זו מקשה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (איילת השחר) על דבריו של בעל נתיבות המשפט (באורים סימן רלד ס"ק ג) הסבור שמי שעבר בשוגג על איסור דרבנן אין צריך שום כפרה, ונחשב כאילו לא עבר, וכך הוא מסביר את ההלכה שאם אדם קנה דבר מאכל מחברו, ולאחר שאכלו התברר שהיה אסור מדרבנן – לא מגיע לו שום פיצוי. והנה, טוען הגראי"ל שטיינמן, מדברי תוספות אנו רואים שיש בזה איסור, ולכן מקשים תוספות איך ייתכן שיקרה מכשול כזה לצדיק.
והנה, שתי הסוגיות עוסקות בשני צדדים שונים של העניין, שכן בעל נתיבות המשפט התייחס לשאלה האם יש צורך בכפרה על עבירה דרבנן בשוגג, ואילו תוספות דנים בשאלה האם יש גנאי למי שעובר בשוגג על איסור דרבנן, והגראי"ל שטיינמן זצ"ל הניח שאם אין צורך בכפרה ממילא אין בזה גנאי, אולם ייתכן שבעל נתיבות המשפט סבור שאף אם אין צורך בכפרה יש גנאי לצדיק שעובר בשוגג על איסור דרבנן, ולכן אין סתירה לדבריו מקושיית התוספות.
