למה לא זכה המגרש?

הרב דב קדרון

גיטין ב ע"א

תוספות (ד"ה המביא) כותבים בשם הגאונים שנוהגים לכתוב את הגט בשתים עשרה שורות, כנגד מספר השורות המפרידות בין ארבעת החומשים הראשונים בספר תורה, ולא לוקחים בחשבון את ההפרדה בין במדבר לדברים.

ייתכן להסביר זאת על פי מה שכותב בעל אור החיים (בתחילת דברים): "אשר דבר משה" - שהם דברי עצמו, שכל הספר תוכחות ומוסר ממשה לעובר פי ה'."

כלומר: ספר דברים הוא דברי משה רבנו שאמר מפי עצמו, וקבע הקב"ה בתורה את דבריו, דברי בשר ודם. וזהו דבר מבהיל, איך יכול להגיע בן אנוש למעלה כזו שייקבעו דבריו בתורת ה', בתור דברי אלקים חיים מלך עולם.

ההסבר לכך הוא שמשה רבנו, שהיה עניו מכל האדם, קיים כמובן את דברי המשנה (אבות ב,ד): עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. וזכה לכך שרצונו מבטא בדיוק את רצון ה', ודבריו הם דברי התורה עצמה.

מי שמגרש את אשתו בוודאי לא זכה לכך, כי אין ספק שאילו היה מבטל את רצונו מפני רצון ה', היו מתקיימים בו דברי המדרש (ב"ר נד,א):

ברצות ה' דרכי איש גם איביו ישלים אתו (משלי טז), רבי יוחנן אמר זו אשתו שנאמר (מיכה ז) אויבי איש אנשי ביתו.

ולא היה צריך לגרשה. נמצא שהייחודיות של ספר דברים אינה שייכת לו, לכן אין מצרפים את מספר השורות שלפני ספר דברים למספר השורות בגט.