איזה עוון ראה האר"י ז"ל?
הרב דב קדרון
סוטה מד ע"א
מסדר הפסוקים שנאמרו בתורה לחוזרים מעורכי המלחמה לומדת הברייתא:
תנו רבנן: אשר בנה אשר נטע אשר ארש - לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה. ואף שלמה אמר בחכמתו: הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך, הכן בחוץ מלאכתך - זה בית, ועתדה בשדה לך - זה כרם, אחר ובנית ביתך - זו אשה.
לפי זה לכאורה אדם עני שאין לו בית וכרם לא יכול לישא אשה, אולם מצאנו במקומות אחרים שמסייעים לעניים להתחתן, ולכן כותב היעבץ שהברייתא אומרת שמי שיש לו אפשרות להכין בית וכרם צריך לעשות זאת לפני שנושא אשה, אבל בוודאי לא בא הכתוב ללמד שאדם עני לא ישא אשה.
בתלמוד הירושלמי (כתובות פ"ד ה"ח) נאמר שר' אלעזר הקפר למד מנוסח הכתובה שאין אדם רשאי ליקח בהמה חיה ועוף אלא אם כן התקין להן מזונות, ומפרש קרבן העדה שכשם שאדם שאין לו אפשרות לפרנס את אשתו אסור לו לישא אותה כך מי שאין לו אפשרות לתת מזונות לבעל חיים אסור לו לקנות אותו.
בעניין זה כותב בעל ספר חרדים (מצוות עשה פרק ד): "ומעשה היה בדורנו שהרב המקובל הגדול כמהר"ר יצחק אשכנזי (האר"י) ז"ל שנסתכל בפני תלמיד חכם אחד ואמר לו נרשם בפניך עון צער בעלי חיים, והיה אותו ת"ח מצטער ומפשפש בדבר עד שמצא שאשתו לא היתה נותנת מאכל לתרנגולים בבקר אלא מנחת אותן הולכות בחצר וברחוב לנקר, ואז צוה עליה וזרזה לעשות להן גיבול הסובין והמים בבקר בבקר, ואחרי שנתקן הדבר והרב לא ידע נסתכל בפניו אמר לו סר עונך, מה היה הדבר? אז הגיד לו הענין.
